|
|
صفحة: 181
לו כתב זכויות ובו הבטיח להגן על שלומם ועל ביטחונם של היהודים. ואולם בחיי היומיום לא התמלאו צווי הפקודה, וחוקי עומר המשיכו להיות המסגרת המשפטית המגדירה את היחס אל היהודים במרוקו. 35 חיי הכלכלה של יהודי מרוקו משתנים מרבית יהודי מרוקו התפרנסו מן המלאכה, הרוכלות והמסחר הזעיר. על רקע זה בלטה במיוחד קבוצה של סוחרים גדולים אשר ניהלו עסקי מסחר עם המלך, ולכן נקראו "סוחרי המלך". לחלקם היה מונופול על ענפי יצוא ויבוא שונים, ואחרים היו שותפים של בית המלוכה. היו ביניהם הן יהודים 40 אירופים שהתיישבו במרוקו והן יהודים מקומיים. למרות חוקי עומר התגוררו סוחרי המלך בדרך כלל מחוץ למלאח, נהגו ללבוש בגדים שונים מאלה של שאר היהודים ואפילו היו פטורים ממס גולגולת. בין המשפחות שעסקו בסחר המלך היו המשפחות אפריאט, קוריאט, לסרי, קורוס. בעקבות החדירה האירופית למדינות צפון אפריקה החל תהליך עיור בקרב 45 שכבה דקה מקרב היהודים - הם עברו אל ערי החוף שהיו מרוכזים בהן בעיקר אנשי עסקים וקונסולים אירופים. וכך, האוכלוסייה היהודית בערי מסחר כמו קזבלנקה, רבט ואגאדיר הלכה וגדלה. היהודים קיוו כי המעבר אל הערים, והאפשרויות החדשות הנפתחות לפניהם בערים, יאפשרו שיפור במעמדם הכלכלי. היו שביקשו להשתלב במוסדות החינוך שהקימו האירופים ולרכוש 50 השכלה מערבית. חברת "כל ישראל חברים" פועלת במרוקו סיוע רב ביותר ליהודי מרוקו הגישה חברת כל ישראל חברים )כיח(, שנוסדה בפריס ב-1860. כשנתיים לאחר ייסודה הקימה חברת כיח במרוקו בית ספר ראשון )1862(, ובעקבותיו נוסדו בתי ספר נוספים. בבתי הספר של החברה הקנו 55 ללומדים חינוך מודרני, ובמסגרתו - את השפה הצרפתית ולימודים כלליים. חלק מבוגרי בתי הספר השתלבו בהם אחר כך בהוראה, ואחרים השתלבו בתפקידים בהנהגת הקהילה ובעבודה בחברות מסחריות ובנציגויות אירופיות שפעלו בערי החוף של מרוקו. אולם לא הכול קיבלו באהדה את בתי הספר המודרניים של כיח. רבני קהילות 60 במרוקו ביקשו להמשיך את החינוך המסורתי היהודי. עד מהרה התעוררה מחלוקת בין מורי כיח, שראו במוסדות החינוך המסורתיים של החדרים והישיבות מוסדות נחשלים, לבין מנהיגי הקהילות - ורבנים דרשו להרחיק ילדים לפני גיל בר מצווה מבתי ספר אלה. עם זאת, בעיני יהודים רבים הייתה כיח ארגון בעל כוח, ורבים נהגו לפנות אל נציגי החברה כאשר התעוררו בעיות 65 בינם לבין השלטון או בינם לבין תושבים מוסלמים. מתוך: קציעה אביאלי-טביביאן, מסע אל העבר, עולם מודרני נולד, המאה ה-19, 2003, עמ' 170-172, מטח
|
|