|
|
صفحة: 118
הציווי נוסף על שלושת הזמנים של הפועל, לפועל יש גם צורות ציווי: סגרי את הדלת! חשבנה את הסכום! הקשיבו לדברי המדריך! רחץ את ידיך! הפעלים במשפטים אלה )סגרי, חשבנה, הקשיבו, רחץ( כולם מצווים על מישהו לעשות משהו, ולכן הם נקראים ציווי. הציווי אינו מציין זמן, אלא רק פקודה, בקשה. הציווי הוא דרך מיוחדת שמשתמשים בה, כדי להביא את האחר לעשיית פעולה. הגוף של צורות הציווי הוא תמיד גוף שני, וזאת משום שאפשר לצוות רק על מישהו נוכח: הקשב! הקשיבי! הקשיבו! הקשבנה! - נוכח, נוכחת, נוכחים, נוכחות. שם הפועל לשמר, להתלבש, להכתיב, להכפיל, לסדר - מילים אלה קשורות למערכת הפועל, אך גם בהן אין הבעה של זמן. צורות אלה הן דרך, והן נקראות שם הפועל. שם הפועל נקרא גם ל + מקור. צורת המקור )ללא ה-ל( נמצאת הרבה בלשון המקורות, ובימינו - במשלב גבוה: בצאתך ובלכתך )= כשאתה יוצא וכשאתה הולך(. שתי הדרכים של הפועל - הציווי ושם הפועל - נפוצות מאוד בהוראות, בשלטים ובפרסומות, למשל: אסור להיכנס, יש לשטוף, הירשמו עכשיו, בואו להשתתף! בסוגות אלה, בדרך כלל, מצווים לעשות משהו, מבקשים לעשות משהו, ולכן יש בהן הרבה צורות ציווי ושם פועל. הגוף בפועל עוד מאפיין של הפעלים הוא הגוף. בכל פועל )חוץ מפעלים בזמן הווה( מובע גוף כלשהו. למשל, בפועל ידענו ברור שהמדובר ב"אנחנו", ובפועל הגעת ברור שמדובר ב"את", וכשאומרים יגיע מדובר, כמובן, ב"הוא". אפשר להטות את הפועל לפי הגופים השונים, ולא רק לפי הזמנים השונים. למשל: אני )מדבר( - שחקתי את )נוכחת( - שחקת הוא )נסתר( - שחק אנחנו )מדברים( - שחקנו יש קשר בין הסוגה לבין הגוף. למשל, גוף ראשון יופיע הרבה בטקסט שמספר חוויה )"נסעתי ל..."(, ובטקסט שכנוע )"לפי דעתי...", "שמעתי ש..."(. לעומת זאת, בטקסט מידע יהיו, בדרך כלל, עובדות המסופרות בגוף שלישי. )ראו לדוגמה את הפעלים בטקסט המידע "הברווזון המכוער" עמ' 133.( בטקסטים של הוראות, בפרסומת ובשכנוע, היוצרים מעין שיחה עם הקוראים יש שימוש בגוף שני: את, אתה, אתן, אתם.
|
|