|
|
صفحة: 286
לאחר שאומץ הדגל הציוני אפשר היה לחשוב כי אותה סמליות שאיפיינה אותו מאפיינת אף את דגל מדינת ישראל, אך אין הדבר בדיוק כך. 75 יוה, אות הקלון לפעמים, גם ברגעי השמחה הגדולים ביותר אנחנו נזכרים בדברים עצובים. דבר דומה קרה לסיפורו הארוך של דגל המדינה. כדי להבין מה קרה, עלינו לשוב לאותה צורה יפהפייה וקסומה של המגן-דוד. מכיוון שסמל זה היה סמל היהדות כולה, עשו בו שימוש גם שונאי היהודים. 80 אך השימוש שעשו בו הפך את המשמעות היפה שלו, וכעת הוא ביטא זוועה, בוז, שנאה ובושה. הנאצים חייבו את היהודים בכל הארצות שכבשו לענוד על בגדיהם אות קלון. זה היה מעין סמל מבד, שהבדיל אותם מאזרחים אחרים כיצורים בזויים ונקלים. הסמל שבו בחרו הנאצים לציין לרעה את היהודים היה 85 המגן-דוד, שבתוכו נכתבה המילה "יהודי". הנאצים האכזרים בחרו בצבעי השחור והצהוב לסמל הקלון היהודי. העולם המטורף שהקימו היה עולם הפוך בכל המובנים המוכרים לנו. מחשבה הפוכה זו באה לידי ביטוי באות הקלון... כשהוקמה מדינת ישראל לאחר השואה, הורגש הצורך להנציח אותם 90 אנשים חפים מפשע שנרצחו בידי הנאצים. וכך, ה"מגן-דוד" שנעשה בידי הנאצים לסימן של השפלה ובוז - הפך מסמל של מוות לסמל החיים! אותו סמל הורם ממקומו המושפל, והושם במקום המכובד והגאה ביותר, על דגל המדינה. וכך, דגל מדינת ישראל מסמל - כמו גם הדגל הציוני - את אחדותו של העם היהודי השואף לחיים רוחניים. ונוספה לו תזכורת של 95 אחד האירועים הנוראים שקרו לעם זה בתקופתנו - השואה. הקמתה של מדינת ישראל לאחר השואה היא עדות לנצחיותו של העם, על אף השונאים שניסו להשמידו, וזו זוכה לתיעוד בדגל המדינה, שמהיום - כך אני מקווה - כשתסתכלו עליו ביום העצמאות, אולי תראו אותו קצת בעיניים אחרות. מתוך: אליק מישורי, "דגל, דגל", מתוך: צ'ופר - עיתון לילדים, 1997
|
|