|
|
صفحة: 257
פעילות מסכמת 13 - מבחן ג לפניכם מכתב מתוך המדור מכתבים למערכת בעיתון. קראו אותו, וענו על השאלות שאחריו. ככה אנחנו נראים / ד"ר ליאת בן-דוד, תל אביב 1 בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי כועסת יותר ויותר. אני לא כועסת כל כך על הדברים הגדולים שמשנים סדרי עולם וחורצים גורלות. לא בגלל שהם לא חשובים או לא משפיעים על חיי, אלא בגלל שאני עסוקה מידי בלכעוס על הדברים הקטנים, היומיים, שמשפיעים על הכאן ועכשיו, 5 המיידיים והפשוטים של כל אחד מאיתנו. מרגיז אותי ששוב ילדה הותקפה על ידי כלב, שעצם החזקתו היא נגד החוק. מרגיז אותי שהתגובה למקרה הזה היא הקריאה לחוקק חוק נגד החזקת כלבים מסוכנים, כאילו חוק כזה לא קיים כבר. מרגיז אותי לצאת לקניון ולפלס דרך בין ענני עשן הסיגריות המיתמר 10 בדיוק מתחת לכל שלטי ה"אסור לעשן". מרגיז אותי שאני נוהגת במהירות המכסימלית המותרת ובכל זאת חוטפת צפירות והערות נבזיות מנהגים. מרגיז אותי שאני פוחדת להעיר להם, כי מי יודע איזו תגובה אלימה עלולה לצאת מזה. מרגיז אותי שאנשים מתעלמים בצורה כל כך בוטה מהחוק. מרגיז אותי 15 שאין מי שיאכוף אותו, וכשכבר מנסים למצות את הדין עם עבריינים, העונשים כל כך מגוחכים. מרגיז אותי שהתשובה שחברה שלי קיבלה, כאשר טלפנה להורים של ילד שהיכה את בנה וביקשה שיעירו לו, הייתה: אם הבן שלנו הרביץ לבן שלך, כנראה שזה הגיע לו. מרגיז אותי שבטלנובלות הישראליות מנבלים את הפה בתדירות של אחת 20 לחצי דקה בערך, כאילו זו ברירת מחדל של סדרות טלוויזיה, ובלי זה הסדרה פשוט לא תצליח. מרגיז אותי שחברה אחרת שלי, שכתבה רומן יפהפה ומלא אור, קיבלה תגובה ממוציא לאור, שאם היא רוצה שהספר שלה יפורסם, היא צריכה להוסיף לו לפחות איזה מקרה אונס או רצח. אלה רק מספר דוגמאות. אבל לא פחות מרגיז אותי שכל כך הרבה אנשים 25 כמוני מתרגזים, ושכל מה שיקרה זה שכולנו נמשיך כנראה להתרגז עוד הרבה זמן על אותם דברים בדיוק. מתוך: עיתון ידיעות אחרונות, 2005.10.26
|
|