|
|
صفحة: 182
הצורות בזכר )ביחיד( נעדרות צורן של נטייה. שתי סופיות הנטייה העיקריות המסמנות נקבה הן הסופית ה, והסופית ת לסוגיה השונים ) ת, ית, ת(: הסופית ה - פקידה, יצירה, חדשה, שטה הסופית ת - תושבת, תירת, מנהלת הסופיות ית או ת - אמנית, מלצרית, צבאית בקטע בעמ' 185 מדובר על ארצות ועל ערים שונות. אמנם המין הדקדוקי של המילים ארץ, עיר הוא נקבה, אך אין להן צורן המסמן נקבה. בעברית יש מעט שמות בנקבה ללא סופית נטייה מיוחדת. דוגמות נוספות: באר, אבן, נעל. מספר משמעות נוספת שצורני הנטייה מבטאים היא המספר הדקדוקי. מבנה המילה מוסר אם מדובר ביחיד או רבים: תושב - תושבים, יצירה - יצירות, חדש - חדשים. לצורות הריבוי יש סופיות נטייה ברורות גם בזכר וגם בנקבה. סופית הזכר היא ים, כמו במילים: תושבים, צמחים, בתים, טקסים, טעימים. הסופית לנקבה היא ות כמו במילים: יצירות, ארצות, ראשונות. אך, כידוע, יש הרבה מילים המתנהגות בניגוד להכללה זו. צורות הרבים: שמות, צבאות, חלומות, אבות מסתיימות בסופית ות, אך הן מילים בזכר. לעומתן, המילים: ערים, יונים, ביצים, שנים מסתיימות בסופית ים, אך המין הדקדוקי שלהן הוא נקבה. זמן שימו לב לצורנים המודגשים: אימצו, נפתחו נעשתה, מספרים, יציגו. מה הם מביעים? יש צורני נטייה המביעים זמנים שונים. צורנים אלה נמצאים רק בפועל, כי רק פעלים ניתן להטות לפי הזמנים השונים: עבר, הווה ועתיד. בפעלים אימצו, אימצתי, אימצתם, הצורנים תי, תם הנמצאים בסוף הפועל, מסמנים זמן עבר. בפעלים יאמצו, אאמץ, תאמצו הצורנים - י,א,ת בתחילת הפועל מסמנים את זמן עתיד. גם לזמן הווה יש צורנים: בפועל מאמצים הצורן מ שבתחילתו מסמן את ההווה. גוף צורני הנטייה בפועל מביעים לא רק את הזמן אלא גם את "עושה הפעולה" או את מי שנתון במצב המתואר בפועל. למשל, בפועל אמצתם, צורן הנטייה תם מורה על גוף הנוכחים אתם בזמן עבר. פירוש הדבר הוא שהנוכחים הם שעשו את פעולת האימוץ.
|
|