העם היהודי על פי תפיסת המהר"ל

صفحة: 124

המהר"ל חיבר ספרים רבים, והם נעשו נכסי צאן ברזל של ההגות היהודית בעת החדשה והשפיעו על התנועות הרוחניות החשובות שצמחו בעת החדשה. בין ספריו: נצח ישראל - על גלות ישראל וגאולתה, תפארת ישראל - על מהות משפטי התורה, נתיבות עולם - על דרכי הנהגת האדם, גבורות השם - על טיבם של הנסים, באר הגולה - כתב הגנה על דברי חז"ל, גור אריה - פירושים לתורה ועוד. המהר"ל נפטר בשנת 1609 ונקבר בבית הקברות הישן בגטו של פראג. המהר"ל סבר שהמצב שבו עם ישראל הוא עם נרדף, מצביע על היסוד האלוהי שבעם ישראל. במהותו עם ישראל אינו שייך לעולם הזה - אלא קרוב לאלוהים, המצוי גם הוא מחוץ לעולם הזה. וכך, כשם שאלוהים נבדל במהותו מן העולם הגשמי, כך גם עם ישראל נבדל מן הסדרים הפוליטיים והלאומיים של שאר העמים. השוני בין עם ישראל ליתר העמים מתבטא בפיזורם של היהודים בגלות, מצב לא טבעי לשום אומה. על ייחודו של העם היהודי ועל רדיפותיו אם היו בטלים (אובדים) חס ושלום ישראל, היה בטל (אובד) כל העולם. ואף בהיותם בארץ אויביהם והן בהסתר פנים (בתקופה שישראל נתונים בה למצוקה גדולה), דבר זה אינו מבטל מעלת ישראל כלל. ואף כי (ה') נתן אותנו ירודים ושפלים, הנה בעצם שפלותם נראה ונגלה (נראית ונגלית) מעלתם העליונה. כי עיקר שפלת ישראל שהם פזורים בין העמים, הנה הם פזורים מן קצה העולם אל קצה העולם. והאדם יחשוב כי דבר זה מורה על חסרון גדול מאוד. [...] והנה נבאר לך בראיות ברורות, כי מורה (מלמד) פיזור ישראל בכל העולם על [ה]מעלה [ה]אלוקית שלהם. [...] כי ישראל הם עיקר העולם [...] ולכן נתפזרו בכל העולם, שכך הוא ראוי לאומה שהיא כל העולם, שיהיה מקומם (של ישראל) בכל העולם. (ר' ליווא בן בצלאל, ספר נצח ישראל, פרק נו, עמ' רה) העם היהודי על פי תפיסת המהר"ל תפיסתו של המהר"ל הסבירה את מצבם של היהודים במרכז אירופה בשלהי ימי הביניים ובראשית העת החדשה. כאמור, בתקופתם של מקסימיליאן ה-2 ורודולף ה-2 הלכו היהודים והשתלבו מבחינה כלכלית ותרבותית בפראג, בבוהמיה ובמקומות אחרים. יחד עם זה הבדילה החברה הנוצרית באירופה את היהודים מן האוכלוסייה הנוצרית, ואף היהודים בודדו עצמם מאחרים. התביעה להבדיל את היהודים מן האוכלוסייה הנוצרית קיבלה ביטוי מובהק במדיניות הקונטרה-רפורמציה, שבהשפעתה קובצו היהודים בגטו. תביעה זאת התבטאה גם בהתחדשותן של גזרות שונות מימי הביניים, שדרשו מן היהודים לסמן את בגדיהם ואסרו עליהם לגלח את זקנם, על מנת שיהיה אפשר להבחין ביניהם ובין הסביבה הנוצרית. משנתו של המהר"ל הגדירה את השונות של היהודים כמטרה נשגבת. המהר"ל לא ראה בהבלטת השונות מצב לא רצוי הנובע מאכיפה פוליטית או דתית, וטען כי יש לשמר שונות זו עד לזמן הגאולה. לפי תפיסתו של המהר"ל, עם ישראל הוא עם "נבדל", כלומר - נפרד ושונה באופן מהותי מכל הגויים, ונבדלותו נקבעה עוד בזמן בריאת האדם. גם התורה ודברי החכמים נבדלים משכלו הטבעי של האדם ומובנים רק לאדם מישראל. המהר"ל ציין בייחוד את השונות של ישראל ושל התורה כדי להדגיש שבתנאי הקיום הלא טבעיים של היהודים בעולם ובפיזורם בין העמים - קיים יסוד נשגב. לפי המהר"ל, עם ישראל לא היה רשאי לנקוט שום אמצעי על מנת לשנות את מצב הגלות - לא להתערב בין הגויים ולא לעלות לארץ ישראל. הוא סבר שאם היהודים ינסו להתערב בין הגויים או לעלות לארץ ישראל לפני זמן הגאולה, יביא הדבר לאובדנם. 1 איזה מצב נחשב בעיני רבים ל"עיקר שפלת ישראל"? 2 כיצד מסביר המהר"ל את המצב הזה? 3 הסבירו את המשפט: "הנה בעצם שפלותם נראה ונגלה מעלתם העליונה". כיסא המהר"ל מפראג הוצב בבית הכנסת אלטנוישול - שבו התפלל המהר"ל.

السابق  |  التالي