העיר כמרכז חינוכי ותרבותי

صفحة: 81

העיר כמרכז חינוכי ותרבותי אווירה של יצירה ולמידה מאפיינת את בגדאד כבר במאה ה-9 נעשתה בגדאד למרכז התרבותי של העולם המוסלמי. היא הייתה למקום מפגש והיתוך של רעיונות שזרמו אליה ממקומות אחרים. חצר הח'ליפים, על אורחות חייהם הראוותניים, המשתאות ובתי הנשים, הייתה מקור משיכה למשוררים שנזקקו לתמיכה וחסות - ובתמורה חיברו עבור אדוניהם שירי שבח והלל. בקרב פקידי המינהל בעיר שררה תחרות, והיא שעודדה רכישת ידע והשכלה. סוגים מגוונים של יצירה ספרותית התפתחו עבור מעמד חברתי זה, ובהם ספרות אנציקלופדית שאגרה ידיעות שהיו דרושות לכל מי שחתר להיות ידען ומשכיל. התרבות וההשכלה שהיו אגורות בספרות אנציקלופדית זו נשאבו מן התרבויות ההלניסטית, הפרסית והערבית. השילוב בין יסודות השכלה אלו ובין השכלה משפטית (ידיעת החדית') והשכלה ספרותית - נקרא אדב. ספרות האדב נפוצה במאה ה-9, והשליטה בה יצרה את דיוקן המשכיל ואיש התרבות. תחומי התעניינותו של האדיב, האדם הנעלה והמחונך, כללו שירה ופרוזה ערבית, משלים ואמרות חכמה, היסטוריה קדומה, כמו גם בקיאות בתרבויות הפרסית, ההודית והיוונית, על יצירותיהן והגותן. במאה ה-10, ובפרט בתקופה הבויהית, איבדה חצר הח'ליפות את מקומה המרכזי בחיי התרבות בעיר. הנסיכים הבויהים עצמם ווזיריהם הפכו לתומכים הגדולים של חיי התרבות והמדעים. התכנסותם של אנשי רוח בחצר הבויהית - הייתה לסמל יוקרה ועוצמה. כך למשל, אבו מחמד אל-מחלבי, שהיה וזירו של השליט הבויהי הראשון מעז א-דולה, היה איש תרבות מובהק, שבעצמו עסק בספרות ובשירה. אל-מחלבי כינס סביבו אנשי רוח ומדע ומשוררים, ופעמיים בשבוע היו נערכים בארמונו ובגניו מפגשים בין אנשי רוח שונים. בשנת 991 לסה"נ בנה הווזיר שאפור אבן א-רדאשיר בבגדאד את האקדמיה למדעים ברובע אל-כרח'. אחיינו ויורשו של מעז א-דולה - אד'אד א-דולה (שלט בשנים 967-982) בנה בית חולים במערב בגדאד על חורבותיו של ארמון ח'ולד, סמוך מאוד לגדות החידקל. כאן עמד במשך כ-300 שנה בית הספר למדעי הרפואה, שהתפרסם בכל רחבי המזרח. toldot.cet.ac.il לומדים היסטוריה n התרבות ההלניסטית - תרבות שנוצרה כתוצאה מן המפגש בין התרבות היוונית לבין תרבויות המזרח באימפריה שהקים אלכסנדר מלך מוקדון במאה ה-4 לפסה"נ ובממלכות של יורשיו. n אדב - במקורו היה המונח קרוב למונח סנה, ומשמעותו הייתה - נוהג או כללי התנהגות העוברים מדור לדור. בהמשך התרחבה המשמעות של מונח זה, והוא הורה על אצילות ונדיבות, חינוך מעולה ונימוסים משובחים. נוסף על כך החל מושג זה להורות על מכלול הידע הקיים העושה את האדם לבעל חינוך משובח ונימוסים מעודנים. ידע זה כלל בקיאות בשירה, באמנות הנאום, בדקדוק ובהיסטוריה של הערבים הקדמונים. מפגש ספרותי איור לכתב היד "אל-מקאמאת" מאת אל-חרירי, בגדאד, המאה ה-.13

السابق  |  التالي