|
|
صفحة: 77
ומזונות מעובדים וכן מוצרי מותרות - במיוחד בדים איכותיים. המלאכות בעיר היו שונות זו מזו ביוקרתן: בראש עמדו מלאכת המתכות היקרות וייצור הנייר והבשמים - ובתחתית עמדו אומנויות שנחשבו פשוטות והביאו פחות כבוד לבעליהן, כגון - עיבוד עורות, צביעה וקצבות. בדרך כלל היו בתי המלאכה שבעיר קטנים. בכל בית מלאכה היה אומן אחד, ולצדו עבדו כמה שוליות ועבדים. עבודתם של העבדים הייתה אף היא בשכר. המיומנויות של האומנים עברו בירושה מאב לבנו כמו גם הבעלות על העסק. היו מלאכות שדרשו עבודה מורכבת של כמה אומנים. כזה היה המצב בעיקר בתעשיית המזון ובתעשיית הבדים. תעשיית הבדים למשל הצריכה עבודה משותפת של כמה סוגי אומנים - טווה, אורג, כובס, צובע וחייט. לעתים היו העבודות השונות מתקיימות בבית מלאכה אחד. לצד אוכלוסיית בעלי המלאכה המקצועיים שבעיר הייתה אוכלוסייה גדולה יותר שעסקה בעבודות מקצועיות פחות, כגון - רוכלים, מנקי רחובות ועובדי ניקיון אחרים. העוסקים בעבודות אלו היו לעתים קרובות אנשים שהיגרו מן הכפר אל העיר. רוב בעלי המלאכה נהגו למכור בעצמם את תוצרתם לקהל הצרכנים. מקום המכירה היה בדרך כלל החנויות שבשוק. היו גם סוחרים שמכרו מוצרי יבוא, אך אלו שימשו יותר כסוכנים - ומכרו את המוצרים המיובאים לאומנים ולסוחרים בשוק, ואלו מכרו את הסחורה לצרכן עצמו. לצד העיסוקים הפרטיים התקיימו גם עיסוקים שהיו קשורים לממשל, לדוגמה - ביצוע עבודות ציבוריות, כגון דרכים ותעלות השקיה, הקמה והפעלה של בתי מלאכה לייצור נשק לצבא ולצי ובתי מלאכה לבדים, בעיקר לאריגי מותרות לשימוש השליטים ונכבדי העיר, וכן בתי מלאכה להטבעת מטבעות. על המחתסב מוטל תפקיד הפיקוח על סוחרי המספוא והטוחנים, על האופים ובעלי חנויות התבשילים, על עושי הנקניקים, מוכרי הכבדים והקצבים, על מטגני הדגים ועושי הממתקים, על עושי המשקאות ועל רוקחי הבשמים, על החלבנים וסוחרי הבדים, על האורגים ועל החייטים, על יצרני המשי וצובעי הבדים, על החלפנים (ממירי מטבעות וכספים ממקומות שונים) והצורפים, על אומני הנחושת והנפחים, על הסנדלרים והפרזלנים (מתקיני פרסות ברזל לרגלי סוסים), על המתווכים בעסקי עבדים, שפחות, בתים ובהמות, על המשרתים בחמאם, על מקיזי הדם (רופאים עממיים שהקיזו דם מן הגוף לצורכי ריפוי), על הרופאים - רופאי העיניים, המנתחים ורופאי העצמות - על מחנכי הילדים [שלא יכו את תלמידיהםר, שמשי המסגדים וכרוזיהם, על הדרשנים, על האסטרולוגים וכותבי המכתבים, על בעלי הספינות, על מוכרי כלי החרס ועל עושי המחטים, על מוכרי החינה (צמח שמפיקים ממנו צבע אדום או צהוב) ועל עושי המסרקים, על בעלי בתי הבד (מקום שבו מייצרים שמן זית) ועל הבורסקאים (מעבדי עורות), על מעבדי הפרוות, על הנגרים והבנאים [...ר (על פי מחמד אל-קרשי, "עקרונות החסבה", בתוך: א' גלעדי, בגדאד - אשנב לתרבות האסלאם בימי-הביניים, עמ' 44) 1 הגדירו את מהות תפקידו של המחתסב על פי התעודה. 2 מדוע לדעתכם היה צורך באסטרולוגים וכותבי מכתבים בעיר? ייסוד השווקים ברובע אל-כרח' יש המעריכים כי באותו הזמן [הח'ליףר אל-מנצור ציווה להעביר את השווקים מחוץ לעיר ל[רובער אל-כרח', וציווה על פיתוחו של האזור שבין תעלת צראט ובין תעלת עיסא. אל-מנצור ציווה להביא לפניו יריעה גדולה, ועליה הציב את תכנית השווקים, בהציבו כל שוק ושוק במקומו הראוי. הוא אמר: "הציבו את שוק הקצבים בסוף, משום ששכלם רפה וכלי אומנותם חדים." אזי הוא ציווה שמסגד ייבנה עבור אנשי השווקים על מנת שיוכלו להתפלל שם בימי שישי מבלי להיכנס לתוככי העיר [העגולהר. (אל-ח'טיב אל-בגדאדי, "ההיסטוריה של בגדאד", בתוך: י' לסנר, הטופוגרפיה של בגדאד בימי הביניים המוקדמים, עמ' 61) 1 מה אפשר ללמוד מתעודה זו ומשתי התעודות שבפרק הקודם (עמ' 62-63) על מידת מעורבותו של הח'ליף אל-מנצור בתכנונה ובפיתוחה של בגדאד? 2 מה אפשר ללמוד מן התעודה על הריבוד החברתי בבגדאד? אומנויות ומלאכות בבגדאד בגדאד, כשאר הערים הגדולות בעולם המוסלמי, הייתה מרכז ייצור, שסיפק מוצרי יסוד לקהילה המקומית. המוצרים היו בדים, עבודות מתכת וקדרות, מוצרי עור עבודתו של הבנאי איור לכתב יד "נפלאות הבריאה" מאת אל-אוזויני, בגדאד, המאה ה-.14
|
|