|
|
صفحة: 57
ד. מחמד, ה"אמה" המוסלמית והערבות ההדדית רעיון האחדות והערבות ההדדית שבין המאמינים היא הבסיס גם לתפיסת ה"אמה" - קהילת המאמינים המוסלמית (עמ' 30). בניגוד ליהדות ולנצרות, הייתה הקהילה המוסלמית כמעט מראשיתה קהילה פוליטית-דתית, שצמחה בתוך חברה שבטית מפולגת ומסוכסכת, ובמהירות קנתה לעצמה מעמד של כובש ומנצח. לעומתה נחשבו היהדות והנצרות בראשית דרכן לקבוצות שוליים של מיעוט ולעתים גם לקבוצות נרדפות. הכלל המוסלמי הוגדר באמצעות שני גורמים עיקריים: האחד - האמונה בבשורה הדתית שהביא מחמד, והשני - חוזה ההתקשרות הפוליטי-דתי בין הפרטים בתוך הגוף הציבורי. ההג'רה ממכה למדינה בשנת 622 לסה"נ סימנה מפנה במעמדו של מחמד ובמעמדם של מאמיניו, שהפכו מאז לקהילה דתית-פוליטית בעלת עוצמה הולכת וגוברת. במדינה החל מחמד בכינונה של חברה חדשה. האחווה שהייתה מקובלת עד אז בקרב השבטים הערביים הייתה זו של קשרי דם ומשפחה. מחמד עיצב מחדש את הקהילה כמבוססת על אחווה השואבת מהשקפה דתית חדשה ומערכים של מחויבות וערבות הדדית. מחמד ניסח את חוזה האמה - חוזה ובו תקנות הקהילה החדשה שהתהוותה בעיר מדינה ושעמדה ביסוד צמיחתה של האמה - קהילת המאמינים המוסלמית. "חוזה האמה" מגדיר קהילה פוליטית-דתית המחויבת לרעיון הערבות ההדדית. תפקיד עדת המאמינים מתבטא בחובה להגן על המקום מאויב מבחוץ, באיסור לסייע לכופר ובחובה לגאולת דמו של מי שנפל במלחמת מצווה. בחוזה מתבלט הקשר שבין הפרטים המרכיבים את הקהילה ומחויבותם זה לזה, אפילו אם הדבר עלול לפגוע בקרובי משפחה. בין 630 לסה"נ (כיבוש מכה על ידי מחמד ונאמניו) ל-632 (פטירת מחמד) קיבלו כל השבטים שבחצי האי ערב את האסלאם והצטרפו לאמה של מחמד. השבטים המרוחקים שהצטרפו לאמה חויבו בתשלום מס ובלימוד הקראן, ולכן תחילה הייתה זיקתם אל האמה חלשה, ולא שרדה לאחר מות מחמד. אבל הגרעין של עדת המאמינים, שהורכב מתושבי הערים מדינה, מכה וטאיף, סייע ליורשו של מחמד, אבו בכר, להשליט מחדש את שלטון האסלאם על חצי האי ערב ולפתוח במסע כיבושים שהסתיים בכיבוש שטחים שהיו הבסיס לאימפריה המוסלמית (מפה 9 עמ' 30). חוזה האמה בשם אלוהים הרחמן והרחום. זה כתב ממחמד הנביא בין המאמינים והמוסלמים מקריש וית'רב, ומי שהולך אחריהם ונספח אליהם ונלחם עמהם (כלומר: יהודים ובני ברית). הם [מהוויםר אמה אחת [נבדלתר משאר האנשים. [...ר אל למאמינים להותיר מי שכורע תחת חובותיו ביניהם, אלא שיסייעו לו ויתנו לו לפדיון ולכופר. [...ר מאמינים היראים את אללה יעמדו נגד מי מביניהם שעושה רע או מבקש לעשות מעשה פשע או מרמה או איבה. יד כולם תהיה בו ולו גם יהיה בן אחד מהם. [...ר חסות (ד'מה) אללה אחת היא לכולם. חסות המוענקת על ידי הפחות ביותר ביניהם מחייבת את כולם, כי המאמינים ערבים זה לזה. [...ר מי שיהרוג מאמין ויוכח הדבר - יושב הגמול על ראשו, אלא אם יתרצה קרובו בכופר. על המאמינים לנקום נגדו כאיש אחד. אסור למאמין המודה בתוכן הכתב הזה והמאמין באללה וביום הדין לעזור לפושע ולתת לו מקלט [...ר [...ר אללה שומר על הפירוש הנאמן והישר ביותר של כתב זה [...ר אללה נותן מחסה לישר ולירא אלוהים, ומחמד הוא שליח אללה. (נ' לבציון ואחרים, האסלאם: מבוא להיסטוריה של הדת, כרך א עמ' 43) 1 למי מיועד החוזה? 2 כיצד יש לעזור למי שנקלע לחובות? 3 כיצד יש לנהוג כלפי מי שפוגע במאמינים המוסלמים? n אבו בכר (573-634 לסה"נ) - הח'ליף הראשון אחרי מות מחמד. כיהן בח'ליפות במשך שנתיים (632-634 לסה"נ). סוחר מצליח, אבי אשתו של מחמד, מנאמניו הראשונים, ברח עמו בעת ההג'רה ממכה למדינה. ביסס את שלטון האסלאם בחצי האי ערב, שלח צבא לסוריה ולעיראק, ובכך החל בתהליך הכיבושים של האימפריה.
|
|