ההנהגה העצמית של הקהילה היהודית באירופה הנוצרית

صفحة: 51

ההנהגה העצמית של הקהילה היהודית באירופה הנוצרית הפריבילגיה של הי הודים בשפייר (שפיירא) ניתנה ב-31 בחודש ספטמבר .1084 בשם השילוש הקדוש ושאינו מחולק, אנוכי רודיגירוס [...ר בישוף שפייר, בעשותי את העיר אשפירה (שפיירא) לכרך חשבתי כי אוסיף אלף מונים (פעמים) על כבוד מקומנו אם אביא גם יהודים לשכון בו. א. את היהודים שהובאו הושבתי מחוץ לעדה ולמקום מגוריהם של שאר התושבים, למען לא יהיו בנקל למפגע לפרעות ההמון הגס, הקפתי אותם חומה. ואת מקום מושבם [...ר מסרתי להם בתנאי כי מדי שנה בשנה עליהם לשלם שלוש ליטראות וחצי בכסף אשפירה (של שפיירא) לצורכיהם הכלליים של האחרים (הנזירים במנזר המקומי). ב. נתתי להם רשות וזכות לעסוק בחילופין של זהב וכסף ולקנות ולמכור כטוב בעיניהם בקרב מקום מושבם וכן מן המקום מחוץ לנמל ועד לנמל האוניות ובנמל עצמו. את הרשות הזאת נתתי להם [גםר בכל העיר. ג. ונוסף על זה נתתי להם מאחוזת הכנסייה מקום קבורה לנחלה. ד. וכשליט העיר בין התושבים, כך ראש הכנסת בין היהודים. עליו לחרוץ כל ריב ומשפט אשר יהיה ביניהם או עליהם. אולם במקרה שלא יוכל לחרוץ משפט, יבוא הדבר עד בישוף העיר [...ר ה. השמירה בלילות, ההגנה והביצור של החומה מוטלת עליהם רק במקום מושבם. ו.מותר להם לקחת מיניקות ופועלים שכירים משלנו. ז. בשר שחוט האסור עליהם לפי חוקי דתם מותר להם למכור אותו לנוצרים, ומותר לנוצרים לקנותו. יסודותיה של האוטונומיה היהודית בימי הביניים מקורם במסורות ההנהגה העצמית שהתגבשו בארץ ישראל ובבבל. בבל הייתה מרכז ההנהגה הרוחנית של הקהילות היהודיות בעולם, ושאלות מכל רחבי הפזורה היהודית הופנו לשם (עמ' 87). עם שקיעת המרכז בבבל, במאה ה-10 בקירוב, חלה עלייה של מרכזי תורה אחרים: בספרד, באשכנז ובצפון אפריקה. השינויים שחלו במעמדן של הערים בימי הביניים השפיעו גם על מוסדות ההנהגה של הקהילה היהודית. קהילות היהודים הפכו לגופים אוטונומיים המונהגים על ידי "קהל" - הנהגה מקומית ששלטה בקהילה באשכנז, ייצגה את חבריה והכריעה בענייניה. ההנהגה המקומית שאבה את סמכותה מעקרונות משפטיים דתיים שגובשו באותה עת. במקביל להתפתחות הקהילות היהודיות בערים בימי הביניים, הלכה וגברה באשכנז המגמה לבסס את סמכות ה"קהל" ואת שלטונו. חכמי ההלכה באשכנז דנו רבות בשאלת סמכותו של ה"קהל", דיון שגבר במקביל להתבססותן ולגדילתן של הקהילות היהודיות באזורים אלה. למן המחצית השנייה של המאה ה-11 נתפסה חובת הציות לתקנות ה"קהל" כמצווה מן התורה. גדול חכמי ישראל בתקופה זאת - רש"י (ר' שלמה יצחקי) - קבע שאף אם יישבע אדם לעבור על תקנות ה"קהל", אין תוקף לשבועתו, ממש כפי שאין אדם יכול להישבע שלא לקיים את מצוות התורה. במקרה כזה כופים אותו לציית ל"קהל" גם נגד רצונו. היה הבדל בין דפוס ההנהגה של קהילות אשכנז לבין דפוס ההנהגה של קהילות דרום צרפת: כמו הקהילות היהודיות של ספרד המוסלמית נשענו אף קהילות דרום צרפת על מסורות הנהגה של היררכיה ריכוזית, כמסורת גאוני בבל. לעומתן - בקהילות אשכנז, ומעט אחר כך גם בספרד בשלטון הנוצרים, נשענה ההנהגה העצמית היהודית על פריבילגיות שקיבלו היהודים מאדוני הערים. הפריבילגיות ניסחו את זכותם של היהודים למגורים במקום, למסחר ולעיסוקים שונים, ולאוטונומיה משפטית. ולמען לא יקום אחד הבאים אחרי לגרוע מן הזכויות וההנחות הללו או לשים עליהם מס כבד [...ר באתי על החתום בכתב ידי ובחותם טבעתי [...ר (מ' הנדל, מקורות ללימוד ההיסטוריה הישראלית והכללית, כרך שלישי עמ' 55-56) 1 כיצד מסביר בישוף שפייר את הזמנת היהודים אל העיר? חוו דעתכם על הסבר זה. 2 אילו זכויות נועדו להקל את חיי היהודים בעיר? 3 שערו: אילו זכויות ניתנו ליהודים בעקבות דרישותיהם מבישוף העיר? נמקו את תשובתכם. 4 מה אתם יכולים ללמוד מן הפריבילגיה על היחסים שבין היהודים לבין תושבי שפייר? 5 בפריבילגיה יש מידע על מקום המגורים של היהודים, עיסוקם הכלכלי, הנהגת הקהילה וקשרי היהודים עם שכניהם הנוצרים. בחרו שלושה מן הנושאים הללו וכתבו, מה נקבע בפריבילגיה בנוגע להם.

السابق  |  التالي