|
|
صفحة: 25
ספגו גל של פלישות מצד שבטים נודדים מנוביה ומסהרה. במזרח השתלטו בשנת 224 לסה"נ המלכים הססאנים על האימפריה הפרתית ופלשו לאזורי סוריה ואסיה הקטנה. שם לקחו בשבי את הקיסר ולריאנוס (260 לסה"נ), ובכך כמעט מוטטו את האימפריה. במקביל סבלה רומא משלטון לא יציב ומסדרה של מלחמות עקובות מדם שפרצו בין טוענים שונים לכתר הקיסר. הפלישות והמלחמות הפנימיות הובילו להרס ולהתפוררות האימפריה. בפרובינקיות הרסו הפולשים ערים, שדדו אותן, הרגו או שבו את תושביהן ופגעו ביבול ובמשקים החקלאיים. נוסף על כך הצטמצם בסוף המאה ה-2 לסה"נ מספר התושבים בעקבות התפשטות מגפות, ואדמות חקלאיות רבות ננטשו. כתוצאה מהתפתחויות אלו החל להתערער השלטון העצמי בערים. הפגיעה ביבולים, דלדול השטחים המעובדים והירידה במספר משלמי המסים, צמצמו את מקורות ההכנסה של הערים. אי הסדרים והמאבקים המתמשכים מבית ומחוץ הגבירו את ההוצאות של האימפריה וגרמו להגדלת הנטל הכספי על הערים - ולהידלדלותן. כתוצאה מכך לא נמצאו אנשים שרצו לכהן במועצות העירוניות, והאימפריה החלה למנות בכפייה אנשים לתפקידים אלו. עם הירידה בתפקודן של המועצות הורגשה גם ההזנחה במוסדותיה של העיר ובצורתה החיצונית. מבני ציבור לא תוחזקו כראוי והם עמדו בסכנת התמוטטות; אמות המים הוזנחו, ואספקת המים הסדירה לערים נפגעה. פעולות ספורט, הצגות, מופעים וטקסי דת אליליים שהתקיימו בעיר - נזנחו. תהליכים אלו התרחשו במהירות רבה, בעיקר בפרובינקיות הרומיות במערב. התקבלה הדת הנוצרית באימפריה (313 לסה"נ), ונעשתה בהדרגה לדתה הרשמית. כתוצאה מכך עלה כוחה של הכנסייה הנוצרית, ותרומות רבות, שבעבר הופנו אל הערים, הופנו מעתה אל הכנסייה. חברי מועצות הערים לא תפקדו עוד כמנהיגי העיר, ובהדרגה החלו הבישופים לפעול כמנהיגיה של העיר. לבישופים הייתה סמכות דתית, שיפוטית ומינהלית הן בענייני העיר הפנימיים הן במגע עם השלטונות. תהליך שקיעתה של העיר וירידת מעמדה בעולם היווני והרומי, והעלייה בכוחה של הכנסייה, אירעו בד בבד עם צמיחתם של רעיונות חדשים. רעיונות אלו ראו בחיים הדתיים ובמלכות השמים את השאיפה העיקרית של חיי האדם. רעיונות אלו חוללו שינוי בתפיסותיהם של אזרחי הערים וביחסם לחיים העירוניים. בתקופת האימפריה רווחה התפיסה כי רומא והאימפריה הן נצחיות. בני התקופה האמינו שהאימפריה תתקיים לעד. גם הנוצרים סברו כי האימפריה תתקיים עד אחרית הימים, עד בואו של ישוע המשיח בשנית. ואולם היה צורך בהסבר לתהליכי ההתפוררות של האימפריה ולמפלות החוזרות ונשנות שנחלה - ובמהלכן נכבשה ונבזזה העיר רומא וכמותה ערים נוספות. אב הכנסייה אוגוסטינוס (המאה ה-5 לסה"נ) הבחין בין העיר השמימית, עיר האלוהים (Dei Civitas), שבה טמונה משמעותה האמיתית של ההיסטוריה האנושית, ובין העיר הארצית (Terrena Civitas), המייצגת רק תכונות ארציות חולפות של פריחה ושקיעה. אוגוסטינוס הסביר שהפריחה, כמו גם השקיעה, הן חלק ממהותן של הערים הקיימות עלי אדמות. הוא סבר כי אין לייחס משמעות יתרה לתהליכי חורבן המתרחשים בעיר הארצית. לטענתו, הזמן והנצח במשמעותם האמיתית מתקיימים רק בעיר השמימית, המיוצגת על פני האדמה בדמותה של הכנסייה ולא בדמותן של ערים ואימפריות ארציות. אידאל העיר שוקע, ואידאל הכנסייה עולה עוד גורם להידלדלות ערי האימפריה הרומית היה התפשטות הנצרות. בימי שלטונו של הקיסר קונסטנטינוס n המלכים הססאנים - שושלת מלכים ששלטה בפרס מ-224 לסה"נ ועד לכיבוש פרס בידי הערבים והדחת השושלת ב-636 לסה"נ. n האימפריה הפרתית - אזור פרתיה נמצא בצפון מזרח איראן של ימינו. החל ב-250 לסה"נ, במשך כ-500 שנים, שלטה האימפריה הפרתית באזור גדול שמרכזו בפרס, מסופוטמיה ואסיה הקטנה. נודעה בחיל הפרשים שלה, ניהלה מלחמות ארוכות עם האימפריה הרומית. בשנת 224 לסה"נ נכבשה בידי המלכים הססאנים. n קונסטנטינוס - קיסר רומא בשנים 313-334 לסה"נ. הקיסר הרומי הראשון שהתנצר בעקבות חזון התגלות. נודע בצו המדיולני שהוציא, שהתיר לנוצרים באימפריה לקיים את דתם. בזכות צו זה פסקה הנצרות להיות דת נרדפת. קונסטנטינוס העתיק את מרכז פעילותו למזרח האימפריה, ולצורך זה בנה עיר חדשה וקרא לה "רומא החדשה", אך שמה השתרש כקונסטנטינופוליס (היא איסטנבול של ימינו). n בישוף (בעברית - הגמון) - נושא תפקיד בכיר בכנסייה הנוצרית. תחילה הייתה הכנסייה ארגון עירוני-מחוזי, ובכל עיר או מחוז כיהן בישוף, שהיה המנהיג הרוחני של יושבי האזור. לאחר התמוטטות האימפריה הרומית הוסיפו ערים להתקיים בזכות מושבו של הבישוף בהן.
|
|