|
|
صفحة: 111
מאחר שרבי כלל במשנה קבצים שלמים או חלקי קבצים שליקטו קודמיו , יש בה דעות שונות של חכמים , ולעתים אף מצויות סתירות בין משנה למשנה . חלק מהדעות במשנה מובאות בשם ת ַ נ ָ א ִ ים - החכמים שאמרו אותן , וחלק מהן מובאות בלי לציין מי אמר אותן . לעתים קיימים במשנה ּפסקי ִ הלכה . היו הלכות שנאספו בבתי המדרש של התנאים ולא כונסו במשנה שערך רבי יהודה הנשיא . הלכה שלא נכללה במשנה מכונה ּבָ ָרי ְ יתא . הברייתות קובצו בקובץ הנקרא תֹוספ ְ תא , שעריכתו מיוחסת לרבי חייא , תלמידו של רבי יהודה הנשיא . רבי יהודה הנשיא היה יכול לעמוד בראש מפעל עריכת המשנה הודות לסמכותו בעיני העם והודות להכשרתו ההלכתית , שהייתה מגוונת מאוד . הוא למד בבתי מדרש של חכמים רבים , כמו למשל , רבי שמעון בר יוחאי ורבי יהודה בן אלעאי . כך הכיר גישות שונות ללימוד ולקביעת הלכה , ולמד להתייחס בכבוד אל דעות שונות משלו . על עריכת המשנה בידי רבי יהודה הנשיא חלוקות הדעות בדבר דרכו של רבי ומגמתו בעריכת המשנה ואין בידינו עדות מפי רבי עצמו ]…[ נראה , שאין לדבר על שיטה אחידה ואין לקבוע שנהג בעריכת המשנה לפי עיקרון אחד וכולל . הוא כינס למשנה לא את כל ההלכות שהיו לפניו , אלא בחר ; אבל אותן שבחר יש וה ִ ניח ִ ָ ם בסדר שסידרּום ראשונים וה ִ שאיָרם בלשונם ובסגנונם , " משנה לא זזה ממקומה . " ויש , והדבר ניתן להוכחה , שהציג במשנתו דעות שנראו לו כדעת " חכמים" או סתם משנה , וגם ׁשנ ָ ה משניות על פי הכרעתו בין דעות חלוקות . המשנה כמות שהיא לפנינו איננה ספר פסקים ) חוקים , ) ובחלק גדול ממנה אין אף הלכה פסוקה . אבל היא גם איננה רק " ילקוט לתורה שבעל פה . " בעצם מעשה המבחר והצירוף מתוך קובצי משניות שונים היה משום הכרעה . הקובץ של רבי נעשה למשנה ּבהא ֵ הידיעה ושאר כל הקבצים ל"ברייתות" - למשניות חיצוניות . נוצר " קאנון" - מידה שעל פיה וביחס אליה הוכרעו כל המשניות האחרות . בין אם המשנה נכתבה על ידי רבי ובין אם לא פורסמה בכתב אלא הייתה מהדורה סדורה וקבועה שבעל פה , הרי היא הייתה לחיבור ששימש בסיס אחד משותף ומוצק ללימודה של ההלכה ולהתפתחותה . ספר המשנה של רבי זכה להסכמה ולסמכות שכמותן לא הוקנו לשום ספר לפניו , מחוץ לספר התורה . ) א"א אורבך , ההלכה - מקורותיה והתפתחותה , עמ' ) . 191 1 כיצד ערך רבי יהודה הנשיא את המשנה על פי א"א אורבך ? 2 מה החשיבות של עריכת המשנה לדעת אורבך ? לעריכת המשנה משמעות דתית ולאומית מאז עריכתה נהפכה המשנה לחיבור ההלכתי המקובל בבתי המדרש בארץ ישראל ובבתי המדרש בתפוצות , בעיקר בבבל . המשנה שימשה בסיס אחד משותף ללימוד הלכה ולפסיקת הלכה . חוקרים שונים בחנו את עריכת המשנה : ש' ספַראי מציין כי המשנה הייתה החיבור השני בחשיבותו בעולם היהודי בצד התורה . ובדומה לו טוען א"א אורבך כי המשנה שערך רבי יהודה הנשיא נהפכה לקובץ מוסכם על ידי החכמים והעם , והוענקה לו סמכות שהייתה רק לתורה שבכתב . על בסיס המשנה נערך בארץ ישראל במאה ה4- לסה"נ - התלמוד הירושלמי , ובבבל במאה ה5- לסה"נ - התלמוד הבבלי . תנאים - השם הארמי של חכמי המשנה . צורת היחיד : תנא . מקור השם בשורש הארמי ת-נ-א , המקביל לשורש העברי ש-נ-ה - ופירושו : למד , שינן . ברייתא - מילה ארמית שפירושה : חיצוני , מלשון : ּב ַ ר - חוץ . הברייתא היא משנה חיצונית . תוספתא - מילה ארמית שפירושה : התוספת . התוספתא מסודרת על פי סדרי המשנה וכוללת שישה סדרים . התלמוד הירושלמי - נערך בארץ ישראל בסוף המאה ה . 4- נכתב בארמית בניב ארצישראלי שהיה נהוג בגליל . אין בו פסקי הלכה אלא דיונים הלכתיים . התלמוד הבבלי - החל להיווצר במאה ה3- על ידי יהודי בבל , ונחתם בשנת 500 לסה"נ . התלמוד הבבלי נכתב בארמית והוא כולל דיונים וויכוחים על המשנה . חכמי התלמוד התאימו את הלכות המשנה לזמנם . התלמוד כולל בצד ההלכות גם אגדות , מש ָ לים , עצות רפואיות ודברי הגות . התלמוד מכונה בארמית - גמָרא . קטע מן המשנה , מסכת ברכות , כתב יד , נמצא בגניזה בקהיר
|
|