|
|
صفحة: 107
כעבור זמן , במהלך תקופת נשיאותו , שינה רבן שמעון בן גמליאל את דפוס הנהגתו והחל לשתף חכמים בקביעת הלכה , וכך חיזק את מעמדו . לדוגמה , הסמכות לעּו ַ ֵ ר את השנים לא נותרה עוד בסמכותו של הנשיא בלבד , אלא הייתה תלויה בהסכמת רוב ציבור החכמים . התחזקות ההנהגה באּושה ָ - הנשיא והחכמים - התאפשרה ללא ספק הודות למדיניות הקיסרים הרומים שכיהנו בתקופה זו : אנטֹונינּוס ּפִ יּוס , ומרקוס אא ּ ֶרליּוס . אנטונינוס ּפ ִ יוס ביטל את גזרות הש ְ מד ובהן הגזרה על המילה שהוטלה על היהודים . הוא עשה זאת במסגרת מפעל החקיקה שערך , ובו נחקקו חוקים שנועדו להגן על חופש הפרט באימפריה הרומית . עם זאת , אסר אנטונינוס פיוס על היהודים למּול נוכרים ובכך אסר עליהם לצרף גרים לציבור היהודי . בפעולות הבנייה שערכו קיסרים אלה בפרובינקיות הרומיות נסללו ותוקנו דרכים בארץ ישראל ובערים בגליל , כמו טבריה וציפורי , ונראו סימנים לפריחה כלכלית . מבזק לאחר מרד בר כוכבא החל תהליך העברה של מוסדות ההנהגה מיהודה לגליל , ונקבע מקום מושבם באּושה . חכמי אושה תיקנו תקנות שנועדו לסייע ליישוב היהודי להתמודד עם תוצאות מרד בר כוכבא , לשפר את המצב הכלכלי , למנוע ירידה מארץ ישראל ולהגן על אופייה היהודי . בין תקנות חכמי אושה : איסור פדיון שבויים במחירים גבוהים ממחיר השוק ; היתר לרכֹוש מן הרומאים אדמות שהופקעו ; איסור מכירת או השכרת בתים , אדמות , ובהמות עבודה לנוכרים בארץ ישראל ; הקלות בקיום שמיטה ובהפרשת תרומות ומעשרות . חכמי אושה ביקשו לבסס בקהילות היהודים בתפוצות את הסמכות של ההנהגה בארץ ישראל ואת מעמדה של ארץ ישראל . לכן הם התנגדו בחריפות לניסיון של חכמי בבל להעביר אליהם את הסמכות לעּב ַ ֵ ר את השנים . רבן שמעון בן גמליאל עמד בראש המרכז באושה בשנים 180-150 לסה"נ בערך , וביסס את סמכות הנשיאות , דבר שהתאפשר בשל מדיניות הקיסרים הרומים באותה תקופה . רבן שמעון בן גמליאל הגדיר את מדַרג התפקידים : נשיא , אב בית דין , חכם - מעשה שעורר מחלוקת בינו לבין חכמים . במהלך תקופת נשיאותו של רבן שמעון בן גמליאל החל שיתוף פעולה בינו לבין חכמים בקביעת הלכה ואפילו בעיבור השנים . אנטונינ ּ ו ּפִ יּוס - קיסר רומא בשנים 161-138 לסה"נ . בתקופת הקיסרות של הדרינוס מילא תפקידים בכירים ברומא וכישוריו היו בולטים . הדרינוס אימץ אותו לבנו וליורשו . אנטונינוס פיוס המשיך את מדיניות הדרינוס בפיתוח החקיקה ברומא . בתחום המדיני - חתר לשלום באימפריה . הוא יזם מפעלי בנייה רבים באיטליה אבל גם באזורים של האימפריה באסיה ובאפריקה . הוא לא עזב את רומא בימי שלטונו כי רצה לציין את היותה בירת האימפריה הרומית . מרקוס אאּורליוס - קיסר רומא בשנים 180-161 לסה"נ . כבר בגיל 18 מילא תפקיד קונסול והיה מקורב לקיסר אנטונינוס פיוס , ולכן נחשב יורשו הטבעי . בימי שלטונו נקלעה האימפריה הרומית לקשיים : מלחמה בּפ ַ רתים , מגפת דב ֶ ר קשה , פלישה של שבטים גרמנים לאימפריה . מרקוס אאּורליוס היה פילוסוף , ואת רעיונותיו הותיר בחיבורו 'הגיגים' שנכתב ביוונית . הוא נהג לומר כי הפילוסופיה היא אמו האמיתית , ותפקידו המדיני כקיסר - היא אמו החורגת .
|
|