פרק ז: יהודה - פרובינקיה מורדת גשר

صفحة: 84

ערכה לישוע משפט לילי ודנה אותו למוות לאחר שהודה כי הוא רואה עצמו משיח . הסנהדרין מסרה את ישוע לידי הנציב פונטיוס פילטוס , שהוציאֹו להורג בצליבה . ישוע נחשב בעיני פילטוס למורד במלכות . עם מותו התחילה הנצרות , וצליבתו נהפכה לאירוע מרכזי באמונת הנוצרים . • בימי ּ פונטיּוס ּפ ִ ילטּוס הופיע נביא שומרוני ופילטוס הרג חלק מהשומרונים שהתכנסו סביבו . • בימי הנציב קוספיוס פדּוס ַ 46-44 ( לסה"נ ( הופיע נביא שהבטיח לבקוע את מי הירדן לשניים ולהוליך את הציבור בחָרבה . פדוס שלח את חייליו והם הרגו ָ חלק מהמתקהלים ואת הנביא . • בימי הנציב פ ֶ ליּכס הופיע נביא שּכונה " הנביא המצרי" ופליכס שלח את חייליו נגדו . הנביא המצרי קיבץ המונים על הר הזיתים בירושלים והבטיח לבקוע לפניהם את חומות העיר . בנוסף לכל אלה , במאה ה1- לסה"נ החלה האימפריה הרומית לגלות סימני חולשה . בראשה עמדו קיסרים חלשים : קליגּולה - שנרצח בידי חייליו , קלאֹודיּוס - שטוענים כי הורעל על ידי אשתו שייעדה את תפקיד הקיסר לנירון בנה , ונירון - שהיה אדם תמהוני . חולשת האימפריה התבטאה גם במדיניות החוץ שלה - כישלון במלחמה נגד ה ּפַ ְרתים בשנת 62 לסה"נ , ומרידות בכמה מקומות באימפריה . תנאים מדיניים אלה יצרו עיתוי נוח למרד ביהודה , או לפחות יכלו לעורר אשליות כי הוא עשוי להצליח . המרד הגדול 70-66 ) לסה"נ ( ההחלטה לבטל את הקורבן לש ְ לום הקיסר , קורבן שהיהודים נהגו להקריב בבית המקדש , מסמלת את ּפ ְ רוץ המרד הגדול . הקרבת הקורבן לש ְ לום הקיסר ביטאה את נאמנות היהודים לקיסר ולאימפריה הרומית , וביטולה - היה צעד גלוי להכרזת מרד ולניתוק היהודים מן האימפריה , למ ֹ ַרת רוחם של המתונים בקרב העם . הפעולות של המורדים בראשית המרד משקפות את ההיבט החברתי והכלכלי של המרד ואת הקיטוב החברתי ביהודה . בהנהגת הסיקריים פעלו המורדים נגד השכבות הגבוהות : עשירי ירושלים , הכהונה הגדולה , ובני משפחת הורדוס - שהיו נאמנים לשלטון הרומי . הם שרפו ארמונות ואת הארכיון שהיו מונחים בו שטֵרי החוב , כדי לפגוע במלווים העשירים ולגייס את העניים למרד . הסיקריים רצחו גם את חנניה הכוהן הגדול ואת אחיו . בנוסף , כבר בראשית המרד התרחשו אירועים אלימים בין יהודים לנוכרים . בערים ההלניסטיות תקפו הנוכרים את שכניהם היהודים . כך היה למשל בקיסריה , בבית שאן , באשקלון ובעכו . בעקבות המתח הגואה בפרובינקיה יהודה יצא קס ְ טיּוס גלּוס , הנציב הרומי בסוריה , ליהודה כדי לדכא את המרד . הוא הגיע עם צבאו עד ירושלים והטיל עליה מצור , אולם באופן מפתיע - החליט להפסיק את המצור ולסגת מן העיר . בדרך נסיגתו נחל הצבא הרומי מפלה קשה , והדבר חיזק את רוח המורדים . בעקבות הניצחון על צבא גלּוס , רבים מן המהססים השתכנעו כי יש סיכוי לנצח את רומא והצטרפו אל המורדים . מנגד , עזבו את ירושלים רבים ממתנגדי המרד שהבינו כי אין ביכולתם לעצור את המרד ולא האמינו בסיכוייו להצליח . עם התפשטות המרד בחרה אספת העם הנהגה . למרבה ההפתעה הורכבה ההנהגה הנבחרת מאנשים מתונים שלא האמינו בהצלחת המרד . מינוי יוסף בן מתתיהו למפקד הגליל היה תמ פַ ה במיוחד . הגליל היה מאוכלס ביישובים יהודיים שהיו מעוזים של תומכי המרד , ויוסף בן מתתיהו התנגד להם . למפקד המלחמה נגד היהודים התמנה אס ְּפַ ס ְ י ַ נּוס , ואליו הצטרף בנו טיטּוס . העיר ציפורי בגליל , שהנהגתה התנגדה למרד , שימשה בסיס לכוחות הצבא של אספסינוס . במלחמה עבר הגליל לשליטת הרומאים ללא התנגדות גדולה . רבים מן המורדים בגליל , ובראשם יוחנן מגּוש חלב , נמלטו לירושלים . אספסי ַ נוס - קיסר רומא בשנים 79-69 לסה"נ . בן למשפחה מן המעמד הבינוני . ייסד את השושלת ה וְַ לּבאית ֵ בקיסרות הרומית , שושלת שלא הייתה לה שום זיקה ליוליוס קיסר . אספסינוס החל את דרכו כמפקד בצבא הרומי ושירת באזורים שונים באימפריה . בעקבות אי הסדר באימפריה הרומית לאחר מות נירון , ולאחר חילופי תפקידים בין 4 קיסרים , שב לרומא וכעבור זמן מה התמנה לקיסר . כקיסר , ארגן מחדש את הצבא , את המנהל הציבורי ואת מערכת המשפט באימפריה . טיטוס - קיסר רומא בשנים 81-79 לסה"נ . ירש את כיסאו של אביו אספסינוס . לאחר שאספסינוס התמנה לקיסר , השלים טיטוס את דיכוי המרד ביהודה . לציון הניצחון על יהודה - הוא בנה את שער טיטוס ברומא . אבני קלע , אזור גמלא באבני הקלע נעזרו הרומאים לפריצת חומות . אבנים מסוג זה נקראו אבני ּבליס ִ ְ ט ְ ָרה .

السابق  |  التالي