|
|
صفحة: 46
בערים ההלניסטיות בארץ ישראל , כמו במזרח ההלניסטי כולו , התקיים הפולחן המזרחי העתיק לאלים המקומיים . לדוגמה , פולחן לאל ֶ ׁשף ֶ באּפולוניה , לדגֹון באשדוד , לע ַׁ שְת ֹ ֶרת באשקלון . ִ בצדם התקיים גם פולחן לאלים היווניים כמו זאֹוס , א ּ פולְרן ואפ ְ רֹודיטה . בתהליך הסינקֹוטיזם חדרו הפולחן והאלים של היוונים לפולחן הדתי המקומי . גם שמות הערים נשאו יסודות הקשורים במסורת הדתית של היוונים ובמיתולוגיה שלהם . למשל , שמה של העיר א ּ פּוּוניה נגזר משמו של האל היווני א ּ פולֹון , שזׁשהה עם האל הכנעני ֶ ֹו ֶ ף . השליטים ההלניסטים מעניקים אוטונומיה ליהודה בחלקה הראשון של התקופה ההלניסטית , במשך כ150- שנים 187-332 ( לפסה"נ , ) מאז שאלכסנדר הגדול כבש את ארץ ישראל ועד תום ימי שלטונו של המלך הסלווקי אנטיוכוס ה , 3- הכירו השליטים ההלניסטים באוטונומיה של יהודה ) יֹודיאה . ) הם הכירו בהנהגתה : הכהונה הגדולה ומועצת הזקנים , ובחוקתה - " חוקי האבות , " מונח יווני שכינו בו את חוקי התורה . יחד עם זה הוטל על יהודה לשלם מסים לשלטון , וצבא הממלכה פיקח על הנעשה בה . הכהונה הגדולה עברה בירושה מאב לבן בשושלת כהונה שמוצאה מיוחס לצדוק הכוהן . צדוק הכוהן עמד בראש המקדש שנבנה בימי שלמה המלך . גם בתקופה ההלניסטית המשיכה הכהונה הגדולה להיות בידי בית צדוק . הכוהן הגדול כיהן בתפקידו כל חייו ועם מותו ירש בנו את מקומו . השלטון ההלניסטי ראה בכוהן הגדול ראש העם היהודי - המנהיג הדתי והמנהיג המדיני . כמנהיג הדתי ניהל הכוהן הגדול את הפולחן בבית המקדש . כמנהיג מדיני - הוא היה נציג העם לפני השלטון ואחראי בדרך כלל לגביית המסים עבור השלטון . הכוהן הגדול אף היה אחראי לביטחון ירושלים ולאספקת המים לעיר . עוד מוסד שביטא את האוטונומיה של יהודה היה מועצת הזקנים , שפעלה כבר בתקופה הפרסית והורכבה מנציגי בתי האב מירושלים ומיישובים ביהודה . מועצת הזקנים והכוהן הגדול עמדו בראש העם ביהודה וייתכן שהיו להם סמכויות בתחומי החקיקה והשיפוט . יחד עם זה קשה לדעת מה היו דרכי פעולתם כי לא נמצאו מקורות היסטוריים לנושאים האלה . בידי מועצת הזקנים ובידי הכוהן הגדול הייתה הסמכות לכּפות את חוקי התורה על התושבים . ביטוי לאוטונומיה של יהודה , למעמדה של ירושלים , למרכזיותו של בית המקדש ולמעמדם של הכוהנים המשרתים בו - קיים בכתב הזכויות שהעניק המלך אנטיוכוס ה3- ליהודים . אנטיוכוס ה3- קיבל סיוע מחלק מן היהודים כשביקש לכבוש את ארץ ישראל . בראש התומכים בו עמד הכוהן הגדול - שמעון ה2- ) שהיה ידוע גם בכינויו שמעון הצדיק . ) ּפ ֶ לג אחר של היהודים , שבראשו עמד ה ֹ ְרקנ ֹ וס בן יוסף מבית טּוביה , תמך בבית תלמי . אנטיוכוס ה3- רצה להביע תודה לעם היהודי על הסיוע שקיבל , ופרסם את כתב הזכויות ובו התיר ליהודים לשקם את ירושלים וליישב אותה . הוא התחייב לספק קורבנות מאוצר המלכות לצורכי המקדש , והכיר בזכות העם לחיות על פי חוקי האבות . אנטיוכוס ה3- קבע שהמלכּות תשתתף בשיפוץ המקדש . הוא אף חיזק את מעמד הכוהנים והעניק לו הטבות כלכליות . ההטבות הרבות שהעניק המלך אנטיוכוס ה3- ליהודים העלו חשד בקרב החוקרים שמא כתב הזכויות מזויף . אבל כאשר הש ְ וּו בינו לבין תעודות אחרות של הממלכה הסלווקית הסיקו שהוא מהימן . ההשוואה הבהירה כי השלטון הסלווקי נהג כך גם לגבי עמים בארצות אחרות . אנטיוכוס ה 187-223 ( 3- לפסה"נ , ) מטבע כסף בצד אחד של המטבע ) מימין ( - דיוקן המלך . בצדו האחר ) משמאל ( - האל אפולון . פסלון חרס של האלה אפרודיטה , כנראה מן התקופה ההלניסטית , נמצא בכרמל
|
|