|
|
صفحة: 31
מבט על הנושא 'ממדינת מקדש לע ַ ם הספר' בתקופה הפרסית לפי הכרזת כורש , מטרתה של שיבת ציון הייתה להקים את בית המקדש בירושלים . ואכן , חודשים ספורים לאחר שהגיעו העולים לירושלים הם החלו בבניית המקדש . ירושלים ואזורים הסמוכים לה נחשבו למדינת מקדש כפי שהיה נהוג בערי מקדש אחרות במזרח . הקמת בית המקדש השני חידשה את המעמד המיוחד של ירושלים , עיר המקדש , בעיני כל היהודים באשר הם . עם חידוש הפולחן הדתי בבית המקדש , התחזק מעמדה של הכהונה הגדולה יותר ויותר , ואילו צאצאי בית דוד נדחקו ממעמדם . כמו במרבית מדינות המקדש במזרח , לכהונה הגדולה היה כוח רב . הכוהן הגדול ניהל את המקדש - את הפולחן הדתי , את ענייני הכספים ואת כוח האדם שעבד במקדש . הכוהן הגדול אף התווה ָ מדיניות , לדוגמה - אלישיב הכוהן הגדול הידק את קשריו עם השכנים הנוכרים , ובני משפחתו נישאו לבני העמים השכנים . נישואי התערובת ביטאו את הגישה האוניברסלית שייצג אלישיב הכוהן . במדינות מקדש - המקדשים היו מרכז כלכלי . היו להם אדמות שעּוּבדו בידי אריסים , לקופתם הגיעו הכנסות מתרומות וממסים , ובעזרת ההכנסות מימנו את הוצאות המקדש והחזיקו את משרתיו . גם לבית המקדש בירושלים היה כוח כלכלי . אמנם לא היו ברשותו אדמות המעובדות בידי אריסים , אבל - הוא שימש מקור תעסוקה לכוהנים וללוויים . בטקס חתימת האמנה בימי נחמיה התחייבו הנאספים לפעול לאחזקתו של המקדש בפעולות כמו : תרומת ׁש ְ ליש השקל לעבודת בית המקדש מדי שנה בשנה והעלאת תרומות , מעשרות וביכורים . פעולות אלה נועדו לחזק את הבסיס הכלכלי של בית המקדש ולדאוג למעמדם של הכוהנים והלוויים המשרתים בו . מעמד הכהונה ביהודה אף זכה לפטור ממסים כמו שהיה נהוג במקדשים אחרים באותה תקופה . השלטון הפרסי העניק הטבות לכהונה כי ביקש לשמור על נאמנותם של הכוהנים והעם . בתקופת שיבת ציון ובימי עזרא ונחמיה החלה להתבסס תפיסה חדשה שביטאה מהפכה רוחנית , ולפיה עבודת האל יכולה להיעשות בכמה אופנים - לא רק על ידי הכוהנים במקדש אלא גם על ידי יחידים . המהפכה הרוחנית התבטאה בכינוס של אספות עם ובהשתתפות פעילה של בני העם בלימוד התורה , בחתימת האמנה , ובהבעת חרטה על חטאים . המהפכה הרוחנית הדגישה כי עבודת האלוהים היא נחלת הציבור כולו , ולא רק נחלתם של הכוהנים והמלכים . לפיכך , הפולחן הדתי התקיים בעיקר בתוך המקדש על ידי כוהני הדת , אבל התפשט גם מחוצה לו - בקרב יחידים שלמדו תורה מחוץ למקדש . הסופרים הפיצו את לימוד התורה והקנו אותה לכל יחיד בכל יישוב ביהודה . נוספו לכך תקנות הקשורות בקריאת התורה . פעולות אלה החלו לעצב את העם היהודי כעם הספר - ע ַ ם שספר מקודש מנחה את חייו .
|
|