|
|
صفحة: 337
ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. בראש חודש מוסיף החזן: אלהינו ואלהי אבותינו, יעלה ויבוא ויגיע, ויראה וירצה וישמע, ויפקד ויזכר זכרוננו ופקדוננו וזכרון אבותינו, וזכרון משיח בן דוד עבדך, וזכרון ירושלים עיר קדשך, וזכרון כל עמך בית ישראל לפניך, לפליטה לטובה, לחן ולחסד ולרחמים, לחיים ולשלום ביום ראש החדש הזה. זכרנו יהוה אלהינו בו לטובה [אמן] ופקדנו בו לברכה [אמן] והושיענו בו לחיים טובים [אמן]. ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו, כי אליך עינינו, כי אל מלך חנון ורחום אתה. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתה יהוה, המחזיר שכינתו לציון. בשעה שהחזן אומר את חלקה הראשון של ברכת ההודאה אומר הקהל "מודים דרבנן". "מודים דרבנן" [ו] ברכת ההודאה קידה מודים אנחנו לך, שאתה הוא קידה מודים אנחנו לך, שאתה הוא יהוה יהוה אלהינו ואלהי אבותינו לעולם אלהינו ואלהי אבותינו, אלהי כל בשר, ועד, צור חיינו, מגן ישענו אתה הוא יוצרנו יוצר בראשית. ברכות והודאות לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, לשמך הגדול והקדוש על שהחייתנו על חיינו המסורים בידך, ועל וקימתנו. כן תחינו ותקימנו ותאסף נשמותינו הפקודות לך, ועל נסיך גליותינו לחצרות קדשך לשמר חקיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם, על וטובותיך שבכל עת, ערב ובקר שאנו מודים לך, ברוך אל ההודאות. וצהרים. הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך, כי מעולם קוינו לך.
|
|