|
|
صفحة: 269
וחיי אריכי ומזוני רויחי, וחיים ארוכים ומזונות ברווח ופרקנא מן קדם אבוהון די בשמיא וארעא, וישועה מלפני אביהם שבשמים ובארץ, ואמרו אמן. ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל יהא שלמא רבא מן שמיא יהי שלום רב מן השמים האבלים וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן. ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל עשה שלום [בשבת שובה: השלום] עושה שלום [בשבת שובה: השלום] האבלים במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן. ועל כל ישראל ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל עלינו לשבח לאדון הכל, עמידה לתת גדלה ליוצר בראשית, שלא עשנו כגויי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האדמה, שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם, שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע, ∞ עלינו: חובה עלינו. אדון הכל: מי שברא הכל, מושל בו ומנהיגו. לתת גדלה: לספר את גדולתו. גויי הארצות... משפחות האדמה: אומות העולם. חלקנו כהם: גורלנו כגורלם. ככל המונם: מספרם הרב. הבל וריק: דבר חסר כל ערך. עלינו: תפילת הסיום של כל אחת מן ההתכנסויות לשם תפילה בכל ימות השנה. היא נאמרת לאחר ערבית, מוסף [וביום שאין בו מוסף: שחרית] ומנחה. כן היא נאמרת בסיום טכס קידוש לבנה [להלן, עמ' 419] וטכס ברית מילה. תפילה זו מורכבת משני חלקים: הראשון [עד "אין עוד"] מדבר על ה' בגוף שלישי ומהללו, תוך הצבעה על ייחודו של עם ישראל כעם הנבחר. החלק השני [הפותח ב"ועל כן נקוה לך"] פונה אל ה' ומצהיר על האמונה שכל האנושות כולה תקבל עליה עול מלכות שמים. יש רמזים להנחה שתפילת "עלינו" נאמרה בתקופת חז"ל [ואולי אף קודם להם,
|
|