|
|
صفحة: 195
בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, כשעמד עליהם המן הרשע, בקש להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, בשלשה עשר לחדש שנים עשר, הוא חדש אדר, ושללם לבוז. ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצתו, וקלקלת את מחשבתו, והשבות לו גמולו בראשו, ותלו אותו ואת בניו על העץ. ועל כלם יתברך ויתרומם ויתנשא שמך מלכנו תמיד לעולם ועד. בשבת שובה אומר הקהל ואחר כך החזן: וכתב לחיים טובים כל בני בריתך. וכל החיים יודוך סלה, ויהללו ויברכו את שמך הגדול באמת לעולם כי טוב, האל ישועתנו ועזרתנו סלה, האל הטוב. קידה ברוך אתה יהוה, הטוב שמך ולך נאה להודות. ברכת כהנים אם אין כהנים בין המתפללים ממשיך החזן להלן, עמ' ∂π1. אם יש כהנים בין המתפללים הם עולים אל הדוכן. הגבאי מכריז: כהנים הכהנים מברכים בקול רם: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו בקדשתו של אהרן, וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. [אמן] ∞ אהרן: הכהן הראשון שקם לעם ישראל, אשר כל הכהנים הם מצאצאיו. ברכת כהנים: בטכס זה ממלאים הכהנים את מה שנצטוו בתורה: "כה תברכו את בני ישראל" [במדבר ו, כג]. כבר בבית המקדש ברכו הכהנים את העם בכל יום מעל דוכן מיוחד, וטכס ברכת כהנים הוא מן הרבדים הקדומים ביותר של סידור התפילה. לאחר חורבן הבית נקבע שיש לקיים את ברכת הכהנים בכל אתר ואתר [תוספתא סוטה ז, ח]. הטכס עצמו שימר עד היום הרבה מן המנהגים שנהגו במקדש:
|
|