|
|
صفحة: 155
מלכי ארץ וכל לאמים, שרים וכל שפטי ארץ: בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים: יהללו את שם יהוה כי נשגב שמו לבדו, חזן הודו על ארץ ושמים: וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרבו הללויה: הללויה שירו ליהוה שיר חדש, תהלתו בקהל חסידים: תהלים קמט ישמח ישראל בעשיו, בני ציון יגילו במלכם: יהללו שמו במחול, בתף וכנור יזמרו לו: כי רוצה יהוה בעמו, יפאר ענוים בישועה: יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על משכבותם: רוממות אל בגרונם, וחרב פיפיות בידם: לעשות נקמה בגוים, תוכחות בלאמים: חזן לאסר מלכיהם בזקים, ונכבדיהם בכבלי ברזל: לעשות בהם משפט כתוב, הדר הוא לכל חסידיו הללויה: הללויה הללו אל בקדשו, הללוהו ברקיע עזו: תהלים קנ הללוהו בגבורתיו, הללוהו כרב גדלו: הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכנור: וירם קרן: ינשא, יתן כוח וגדולה. ∞ תהלתו: [שירו את] תהלתו. בעשיו: בה' אשר בראו ועשה אותו לעם. יפאר ענוים בישועה: ירים את כבוד הצדיקים בהושיעו אותם. רוממות אל וכו': בפיהם הם מהללים את גדולת ["רוממות"] האל, ובידם הם אוחזים בחרב שהלהב שלה מחודד משני צדדיו. תוכחות: פורענויות. בזקים: בשלשלאות, באזיקים. משפט כתוב: הפורענות המיועדת להם במקרא [כגון דברים ז, כד: "ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם מתחת השמים"]. הדר הוא לכל חסידיו: המשפט שעושים החסידים בגויים הוא כבוד להם. ∞ בקדשו: על ידי סיפור קדושתו. ברקיע עזו: על שברא את הרקיע שהוא מושב גבורתו. כרב גדלו: בדרך ההולמת את גדולתו הרבה.
|
|