|
صفحة: 127
[יב]דבר הלמד מענינו, ודבר הלמד מסופו. [יג]וכן שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. חזן יהי רצון מלפניך, יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, משנה אבות ה, כג שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך, ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות. ∞ כימי עולם: כימי קדם. שונים, מאפשרות ללמוד דין חדש בעניין אחד מדין שנאמר בעניין האחר. [ג] בניין אב: יצירת עקרון כללי על יסוד מה שנאמר בפסוק אחד או בשני פסוקים. עקרון זה חל על כל המקרים הדומים לאלה שבפסוק [או בפסוקים]. [ד] כלל ופרט: כאשר לגבי עניין מסוים מופיעים במקרא בזה אחר זה ביטוי מכליל וביטוי המציע פירוט חלקי של ההכללה - חל הדין רק על מה שנאמר בפירוט החלקי. [ה] פרט וכלל: כאשר לגבי עניין מסוים מופיעים במקרא בזה אחר זה ביטוי מפרט וביטוי מכליל - חל הדין על כל מה שבביטוי המכליל. [ו] כלל ופרט וכלל: כאשר לגבי עניין מסוים מופיעים במקרא בזה אחר זה ביטוי מכליל, ביטוי מפרט ושוב ביטוי מכליל - חל הדין על כל הפרטים הדומים לאלה שהובאו בפירוט. [ז] אבל כאשר הביטוי המכליל זקוק לביטוי המפרט לצורך הבהרה - אין להפעיל כללים [ד] ו-]ה]. וכן במקרה ההפוך, כאשר הביטוי המפרט זקוק לביטוי המכליל לשם הבהרה. [ח] כאשר ישנן במקרא שתי הוראות נפרדות: האחת כללית, וכוחה יפה לפרטים רבים, והאחרת ממוקדת בפרט מסוים מתוך הכלל ומלמדת לגביו דבר חדש - מה שנאמר על הפרט האחד כוחו יפה גם לגבי שאר הפרטים שבכלל. [ט] כאשר ישנן במקרא שתי הוראות נפרדות: האחת כללית, וכוחה יפה לפרטים רבים, והאחרת ממוקדת בפרט מסוים מתוך הכלל ואומרת לגביו דבר שהוא דומה למה שנאמר על הכלל - תופעה זו באה ללמד שיש להקל בדינו של אותו פרט ביחס אל הכלל. [י] כאשר ישנן במקרא שתי הוראות נפרדות: האחת כללית, וכוחה יפה לפרטים רבים, והאחרת ממוקדת בפרט מסוים מתוך הכלל ואומרת לגביו דבר שאיננו דומה למה שנאמר על הכלל - תופעה זו באה ללמד לגבי דינו של אותו פרט ביחס אל הכלל, שיש להקל בו מצד אחד ולהחמיר בו מצד אחר. [יא] מה שהיה בתוך הכלל והוצא ממנו כדי לומר לגביו דבר חדש, אי אפשר יותר לראותו כחלק מן הכלל, אלא אם כן התורה אומרת מפורשות שניתן לעשות כן. [יב] ניתן ללמוד פרטים לגבי עניין מסוים האמור בתורה מתוך ההקשר שבו הוא נתון, או ממה שנאמר בסופו. [יג] בין שני פסוקים הסותרים זה את זה אפשר לפשר בעזרת פסוק שלישי. יהי רצון: כסיום לקריאת הקטעים העוסקים בקרבנות, וכהמשך ללימוד המידות שהתורה נדרשת בהן, באה תחינה קצרה [שמקורה במסכת אבות שבמשנה], המבקשת שהמקדש ישוב לעמוד על מכונו מכאן, ושהמתפלל יזכה להמשיך ולהעמיק בתורה מכאן.
|
|