|
|
صفحة: 28
בראש חודש מוסיפים [ומי ששכח לעשות זאת, ונזכר קודם שסיים את תפילת העמידה — יתחיל את ברכת העבודה מחדשª מי ששכח ונזכר לאחר שסיים את העמידה כולה — יחזור ויאמר את כל תפילת העמידה מחדש]: אלהינו ואלהי אבותינו, יעלה ויבוא ויגיע, ויראה וירצה וישמע, ויפקד ויזכר זכרוננו ופקדוננו וזכרון אבותינו, וזכרון משיח בן דוד עבדך, וזכרון ירושלים עיר קדשך, וזכרון כל עמך בית ישראל לפניך, לפליטה לטובה, לחן ולחסד ולרחמים, לחיים ולשלום ביום ראש החדש הזה. זכרנו יהוה אלהינו בו לטובה, ופקדנו בו לברכה, והושיענו בו לחיים טובים. ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו, כי אליך עינינו, כי אל מלך חנון ורחום אתה. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתה יהוה, המחזיר שכינתו לציון. [יח] ברכת ההודאה קידה מודים אנחנו לך, שאתה הוא יהוה אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד, ירצה: יתקבל ברצון. ויפקד: ויזכר. פקדוננו: זכרוננו. לפליטה: להצלה. ובדבר: ובמה שנוגע לעניין [ישועה ורחמים]. ותחזינה: ותראינה. אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא: תוספת זו [בשינויי לשון קלים] נאמרת באותם ימים שבהם היו מקריבים בבית המקדש קרבן מוסף [ראש חודש, חגים, חול המועד]. היא נזכרת כבר בספרות התנאים [תוספתא ברכות ג, י], שם היא נקראת בשם "קדושת היום", אך נוסחה הסופי גובש רק בימי הגאונים. הוספה זו באה להדגיש את ייחודו של היום, והיא שולבה בברכת העבודה דווקא, כיוון שהקרבן הנוסף הוא שייחד את היום משאר הימים. [יח] ברכת ההודאה: לקראת סיום תפילת העמידה מודה המתפלל לה' על כל החסדים שגמל עמו,
|
|