|
|
صفحة: 11
מעשה הקטורת תנו רבנן: פטום הקטרת כיצד, שלש מאות וששים ושמונה על פי בבלי כריתות ו ע"א-ע"ב וירושלמי מנים היו בה: שלש מאות וששים וחמשה כמנין ימות יומא ד, ה [מא ע"ד] החמה, מנה לכל יום, פרס בשחרית ופרס בין הערבים, ושלשה מנים יתרים, שמהם מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכפורים ומחזירן למכתשת בערב יום הכפורים, ושוחקן יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה. ואחד עשר סמנים היו בה, ואלו הן: הצרי והצפרן, החלבנה והלבונה, משקל שבעים שבעים מנה. מר וקציעה, שבלת נרד וכרכם, משקל ששה עשר ששה עשר מנה. הקשט שנים עשר. קלופה שלשה, קנמון תשעה. ברית כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא, ואם לא מצא יין קפריסין, מביא חמר חורין עתיק. מלח סדמית רבע, מעלה עשן כל שהוא. רבי נתן הבבלי אומר: אף כפת הירדן כל שהוא, ואם נתן בה דבש פסלה, ואם חסר אחת מכל סמניה חיב מיתה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. ברית כרשינה ששפין בה את הצפרן, כדי שתהא נאה, יין קפריסין ששורין בו את הצפרן, כדי שתהא עזה. והלא מי רגלים יפין לה, אלא שאין מכניסין מי רגלים במקדש מפני הכבוד. תניא. רבי נתן אומר: כשהוא שוחק אומר: הדק היטב, היטב הדק, מפני שהקול יפה לבשמים. פטמה לחצאין כשרה, לשליש ולרביע לא שמענו. אמר רבי יהודה: זה הכלל: אם כמדתה כשרה לחצאין, ואם חסר אחת מכל סמניה, חיב מיתה. תניא. בר קפרא אומר: אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שירים לחצאין. ועוד תני בר קפרא: אלו היה נותן בה קורטוב של דבש,
|
|