|
|
صفحة: 18
תפילות החיים וברכותיהם כסף, כגון תכשיט. ויש הנוהגים לעטר את הילד בתכשיטים ובממתקים, או להניח אותו על מגש או כרית המיועדים לכך. האב מביא את התינוק אל הכהן ואומר לו: אשתי הישראלית ילדה לי בן זה הבכור. ויש מקומות שבהם פונה הכהן תחילה אל האם ומוודא שאכן הילד הוא צאצאה הראשון. הכהן שואל את האב: איזה תרצה יותר, בנך בכורך זה, או חמשה סלעים שנתחיבת בפדיונו. האב משיב: חפץ אני לפדות את בני, והא לך דמי פדיונו שנתחיבתי מן התורה. האב לוקח בידו את המטבעות או את שוויין ומברך: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן. ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. 0 הישראלית: שאיננה בת כהן או לוי. אשתי הישראלית וכו': ויש אומרים נוסח אחר: "זה בני בכורי הוא פטר רחם לאמו והקב"ה ציוה לפדותו, שנאמר ופדוייו מבן חודש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקודש עשרים גרה הוא [במדבר יח, טז], ונאמר קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא [שמות יג, ב[". איזה וכו': ויש נוהגים לשאול שאלה טכסית זו בארמית: "מאי בעית טפי, ליתן לי בנך בכורך שהוא פטר רחם לאמו או בעית לפדותו בעד חמש סלעים כדמתחייבת מדאורייתא" [=מה תרצה יותר, לתת לי בנך בכורך, שהוא פטר רחם לאמו, או התרצה לפדותו בעד חמישה סלעים כפי שחויבת מן התורה?"]. נוסח השאלה נתגבש בתקופת הגאונים ועל כן הוא מצוי גם בארמית, אך כבר בימי הביניים התירו לאומרה בעברית.
|
|