|
|
صفحة: 161
תפילות השבת וברכותיה לאסור מלאכה צויתנו נורא, אזכה הוד מלוכה אם שבת אשמרה, אקריב שי למורא, מנחה מרקחה / שבת מנוחה. יום זה לישראל אורה ושמחה, שבת מנוחה. חדש מקדשנו, זכרה נחרבת, טובך, מושיענו, תנה לנעצבת, בשבת יושבת בזמר ושבחה / שבת מנוחה. יום זה לישראל אורה ושמחה, שבת מנוחה. צמאה נפשי צמאה נפשי לאלהים לאל חי, לבי ובשרי ירננו אל אל חי. אל אחד בראני, ברא כל בחכמה, ואמר חי אני, בעצה ובמזמה, כי לא יראני שמות לג,כ מאד נעלמה איוב כח,כא מעיני כל חי. האדם וחי. שי למורא: קרבן לה' [בעקבות תהלים עו, יב]. מנחה מרקחה: קרבן מבושם, מעורבב ממינים שונים. נחרבת: ירושלים החרבה. נעצבת: האומה המיוסרת והמושפלת. 0 צמאה נפשי: נפשי מלאת געגועים [על פי תהלים מב, ג]. לבי ובשרי: כולי, בשר ורוח. חי אני: לשון שבועה. מזמה: מחשבה עמוקה. צמאה נפשי: פיוט שנתחבר בידי ר' אברהם אבן עזרא [ספרד, המאה הי"ב] ושמו רשום באקרוסטיכון שבראשי הבתים. במקורו נכתב השיר כשיר הקדמה ["רשות"] לאמירת תפילת "נשמת כל חי" [ראה כרך השבת, עמ' ולהלן בבית האחרון160], ובשל כך חוזרת בו לכל אורכו המילה "חי". חביבותו של הפיוט בעיני העם הביאה אותו גם אל הזמירות לשבת.
|
|