|
|
صفحة: 336
המתנגדים לרעיון " שטחים תמורת שלום " והמתיישבים בחבל ימית נאבקו בכל כוחם נגד החלטת הממשלה להחזיר את שטחי סיני למצרים , לפנות את ימית ולעקור יישובים יהודיים . מאבק זה כלל התבצרות בעיר ימית והתמדות פסיבית ואקטיבית לפינוי . בשל עוצמת ההתנגדות ( אם כי של קומץ אנשים ) נאלצה ממשלת ישראל להורות לצה"ל לפנות את המתנגדים . התנגשות זו - בין מתיישבים יהודים ובין חיילי צה"ל - החריפה את השסע ואת המחלוקת בין תנועות הימין , בעיקר בין גוש אמונים לבין תנועות השמאל . תנועות הימין חשו אכזבה ותסכול משום שהממשלה - ממשלת ליכוד בראשות מנחם בגין - שהייתה אמורה לייצג את את ההתנגדות לעקרון " שטחים תמורת שלום", החליטה , במסגרת הסכם השלום עם מצרים , לפנות התיישבות יהודית ולהחויר שטחים למצרים . הסדרי השלום עם הפלסטינים בשנת 1964 קם " הארגון לשחרור פלסטין " - אש"ף - שכלל בתוכו כמה תנועות שחרור פלסטיניות , כגון תנועת הפת"ח שבראשה עמד יאסר ערפאת . מטרת הארגון הייתה ללכד את כל הכוחות הפלסטיניים ולפעול במשותף נגד ישראל . בתוך זמן קצר יחסית התחזק ארגון אש"ף והפך למעין ישות עצמאית שביססה את מעמדה במדינות ערב , בדעת הקהל העולמית ובמוסדות בינלאומיים . בשנת ,1973 בפסגת אלג'יר שבה התכנסו ראשי הליגה הערבית , נקבע כי רק אש"ף מייצג באופן בלעדי את העניין הפלסטיני , ולא מדינות ערב .
|
|