|
|
صفحة: 290
מציבור היהודים לשלול את זכותם של הערבים אזרחי ישראל להשתתף בחלק מהכרעות ציבוריות ופוליטיות , כגון עתיד שטחי יהודה ושומרון , וכן התנגדות לשיתוף ערבים כשרים בממשלה ובתפקידים בכירים אחרים בממשל הישראלי . יש לציין שהתנגדות זו נוגדת את אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל . מדינת ישראל : מדינת לאום יהודית גורם נוסף להיווצרות השסע בין יהודים לערבים בישראל נובע מעצם הגדרתה של ישראל כמדינת לאום יהודית , שסמליה , דוגמת ההמנון והדגל , וחלק מחוקיה , דוגמת חוק השבות , קשורים ר9 לעם היהודי ולזהותו הדתית הלאומית ( ציונית ) והתרבותית . מדינת לאום יהודית פירושה הוא שהמדינה היא מדינתו של הקולקטיב היהודי . הערבים אינם חלק מקולקטיב זה , משום שהם אינם שייכים לחברת הרוב היהודית . מבחינת השייכות המדינית הערבים הם אזרחי המדינה , ומנקודת מבטה של המדינה היא מחויבת להעניק לכל אזרחיה , יהודים וערבים , מעמד שווה בפני החוק וזכות השתתפות מלאה בחיים המדיניים והפוליטיים . הערבים אזרחי ישראל טוענים שהם אינם מקבלים יחס שוויוני מהמדינה אשר הוגדרה כ"בית " ליהודים והם תובעים שוויון זכויות מלא . בין שני יסודות אלה - הקולקטיב הלאומי היהודי והאזרחות הישראלית - הקובעים את מעמדם של הערבים במדינה , יש התנגשות ומתח . מצד אחד , החברה היהודית הישראלית
|
|