|
|
صفحة: 279
השסע הלאומי החברה הערבית בישראלי כפי שלמדנו , מדינת ישראל היא מדינה יהודית שרוב אזרחיה הם יהודים ( כ - 80% ) , ויש בה קבוצות מיעוט - ערבים , דרוזים וצ'רקסים ( כ - 18% ) . המיעוט הגדול ביותר הוא המיעוט הערבי הכולל את הערבים המוסלמים והנוצרים והוא כולל אוכלוסייה עירונית , כפרית ובדווית . " כדי שנוכל להבין את מהותו של השסע הלאומי , יש צורך להכיר את מאפייני החברה הערבית . בשנת ,1948 ערב מלחמת השחרור והקמת מדינת ישראל , חיו בארץ ישראל המנדטורית ( פלסטין בפי הערבים ) קרוב לשני מיליון נפש . שני שלישים מהם היו ערבים פלסטינים ושליש יהודים . רובם המכריע של הפלסטינים ( קרוב ל - 940,000 ) וכמעט כל היהודים חיו באזור שהפך לאחר מכן למדינת ישראל . בעקבות גירוש ובריחה המונית של ערבים במהלך המלחמה , נשארו בתחומי מדינת ישראל לאחר סיום הקרבות רק 160,000 ערבים פלסטינים , כ - 10% מכלל הערבים הפלסטינים שחיו בתחום זה עד אז . הס נשארו ללא הנהגה פוליטית . בעקבות הקמת המדינה והמלחמה נותקו 160,000 הערבים שנשארו בתחומי מדינת ישראל מרוב הערבים הפלסטינים שהיו תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה או פליטים באותם שטחים ובמדינות ערב השכנות . הערבים במדינת ישראל הפכו לאזרחים ישראלים . למרות החשיבות הרבה שנודעת להענקת האזרחות לכל הערבים בתחומי מדינת ישראל , היחס כלפיהם לא היה כאל אזרחים שווי זכויות . זאת , משום שהמיעוט הערבי היה קשור בקשרי משפחה , תרבות , לשון , היסטוריה , דת ולאומיות לעולם הערבי , שבינו ובין מדינת ישראל שררו יחסי עימות . מסיבה וו התייחסו הממסד הפוליטי והצבאי אל המיעוט הערבי בחוסר אמון , כאל סוגיה ביטחונית , והאוכלוסייה הערבית הייתה נתונה תחת שלטון של ממשל צבאי . מצב זה , שבו המיעוט הערבי נתפס כבעיה בתחום הביטחון , השתקף ביחסים של עוינות וחשדנות בין המיעוט הערבי לבין הצינור היהודי במדינה ובמדיניות של הממסד השלטוני כלפי המיעוט הערבי . בהקשר זה - מעמדם ומצבם של הערבים אזרחי ישראל - אנו מבחינים בשתי תקופות . התקופה הראשונה היא תקופת הממשל הצבאי 1948 - .1966 האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל הייתה נתונה תחת שלטון צבאי . מטרת הקמת הממשל הצבאי הייתה לחזק את אחיזת המדינה באזורים שהיה בהם רוב ערבי בשנים 1948 - ,1949 לפקח על האוכלוסייה הערבית ולמנוע התארגנות ערבית לאומית עצמאית . תקופה וו מאופיינת בהטלת הגבלות רבות על האזרחים הערבים ובפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות , כמו החירות לנוע בחופשיות במדינה . מצד האוכלוסייה הערבית אפשר לומר שתקופה זו מאופיינת בחוסר ביטחון עצמי שבא לידי ביטוי בהססנות בתביעה לשוויון ובאי - דרישה להכיר במיעוט הערבי כמיעוט לאומי . בתקופה זו לא התירו לערבים להקים ארגונים פוליטיים ברמה הארצית . כשא זה נכתב על ידי ד"ר אשעז מאנם , המחלקה למדע המדינה , אוניברסיטת חיפה . מדובר באוכלוסייה הערבית אזרחי מדינת ישראל , ולא בפלסטינים תושבי יהודה , שומרון וחבל עזה .
|
|