|
|
صفحة: 442
הרשות המחוקקת והרשות השופטת : יחסי גומלין שני פנים ליחסים בין הרשות המחוקקת ובין הרשות השופטת . מצד אחד , מתקיים דו - שיח קבוע ושיתוף פעולה הבאים לידי ביטוי בכך שהכנסת מחוקקת חוקים , ובתי המשפט - בעיקר בית המשפט העליון - מפרשים את החוקים האלה . הכנסת יכולה להגיב לפרשנות שניתנה בבית המשפט ולשנות את החוקים בהתאם לרצון המחוקק הריבון . כך פועלת מערכת האיזונים והבלמים בין שתי הרשויות . מצד אחר , בין שתי הרשויות - וברשויות עצמן - קיים ויכוח על היקף מעורבות הרשות השופטת בעבודת הכנסת בתחום חקיקת חוקים ובתחום סדרי עבודת הכנסת - התחום הפרלמנטרי המינהלי . להלן נעמוד על היקף מעורבותה של הרשות השופטת בכל אחד משני התחומים האלה . מעורבות הרשות השופטת בתחום החקיקה במסגרת עקרון הפרדת הרשויות , הרשות השופטת מכירה כמובן בריבונות הכנסת ובסמכותה הייחודית של הכנסת לחוקק חוקים . הכרה זו באה לידי ביטוי בפסיקותיהם של השופטים : " מה שהכנסת עושה בדרך רגילה כגוף מחוקק שנבחר בבחירות דמוקרטיות ומשקף את רצונו החופשי של העם , בית המשפט אינו רשאי לשים עצמו שופט על סבירותם או אי - סבירותם של מעשי חקיקה של הכנסת"( בג"ץ מנור נגד שר האוצר 108/70 ) . " כלל גדול הוא בידינו כי חוק שנחקק ונתקבל בכנסת , אין שאלת תוקפו של החוק נתונה לביקורת שיפוטית . יסוד מוסד של משטרנו הדמוקרטי בעל שלוש הרשויות הוא , שאין מהרהרים אחר מעשה בית המחוקקים בחקיקתו " ( בג"ץ לאור נגד יושב ראש הכנסת 142/89 ) . מתוך ההכרה בסמכות החקיקה של הכנסת לא התערבו שופטי בית המשפט בחקיקת חוקים ולא פסלו חוקים , אלא אם כן חוקקה הכנסת חוק רגיל הנוגד הוראות של חוק יסוד . לדוגמה , כאשר הכנסת קבעה בחוק יסוד סעיפים של שריון ו / או פסקת הגבלה והיא עצמה חוקקה חוק רגיל הסותר את הוראות שנקבעו בחוק היסוד . עד 1992 הכנסת הגבילה את עצמה באמצעות שריון סעיפים בחוקים מסוימים , כמו חוק יסוד : הכנסת , וקבעה שניתן לשנותם רק ברוב מוחלט . ההגבלה שקבעה הכנסת באמצעות שריון העניקה לבית המשפט סמכות לבקר את מעשה החקיקה של הכנסת ולפסול חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות השריון בחוק . ב - ,1992 עם חקיקת חוקי היסוד חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד : חופש העיסוק , קבעה הכנסת הגבלה נוספת בנוסף לשריון המספרי : פסקת ההגבלה הקובעת : " אין פוגעים בחוקי יסוד אלו , אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל , שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש". מטרת פסקת ההגבלה היא למנוע מהכנסת לחוקק חוקים הסותרים בתוכנם את הערכים והעקרונות שבשני חוקי יסוד אלה , אלא אם כן החוקים החדשים עומדים בדרישות פסקת ההגבלה . כלומר , גם באמצעות פסקת ההגבלה , העניקה הכנסת לרשות השופטת את הסמכות לבקר חוקים ולפסול אותם כאשר תוכנם סותר את העקרונות והערכים שבחוקי היסוד הנ"ל . בכך נתנה הכנסת לרשות השופטת סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על הכנסת כרשות מחוקקת . בסמכות זו מיושם עקרון שלטון החוק , משום שתפקידו של בית המשפט להבטיח שהחוק יחול גם על המחוקק - שלטון
|
|