|
|
صفحة: 183
יתרה מזאת , לו הייתה מתקיימת הפרדה מוחלטת בין הרשויות , הן לא היו יכולות לתפקד ביעילות , שכן כל אחת מהן הייתה משתקת את האחרת . האיזון הקיים ביניהן מבטית את ההרמוניה הפנימית של השיטה כולה . הרשויות קשורות זו בזו ומתקיימים ביניהן יחסי איזון , ריסון ובקרה . יחסי ריסון , איזון ובקרה במשטרים דמוקרטיים שונים באים לידי ביטוי באמצעים שונים . בבריטניה , למשל , שבה נוהגת דמוקרטיה פרלמנטרית , הרשות המבצעת מוגבלת על ידי הפרלמנט ( הרשות המחוקקת ) המחוקק את החוקים וקובע את " כללי המשחק " בין הרשויות . הרשות השופטת מונחית על פי החוקים שנחקקים בפרלמנט , והיא מאזנת ומרסנת את הפרלמנט באמצעות מתן פרשנות לחוקים , אך הרשות המחוקקת ( הפרלמנט ) יכולה להגיב לפרשנות בית המשפט באמצעות שינוי החוק . שינוי זה מחייב את השופטים בפסיקתם בבתי המשפט . להבדיל מהמשטר הפרלמנטרי באנגליה , הרי שבארצות הברית נוהג משטר נשיאותי . הנשיא הוא ראש הרשות המבצעת . הוא כפוף לחוקים המתקבלים בקונגרס ( הרשות המחוקקת ) , אך יש לו וכות וטו המאפשרת לו לסרב לחתום על הצעת חוק שנתקבלה בקונגרס . זכות הווטו אינה זכות מוחלטת אלא מוגבלת , שכן ברוב מיוחד ( 2/3 ) הקומרם יכול לבטלה . כך מתקיים הריסון ההדדי בין הרשויות . הרשות השופטת מגבילה את הרשות המבצעת , משום שבסמכותה לבטל צווים והחלטות של הנשיא ; והיא מגבילה את הרשות המחוקקת , משום שבסמכותה לבטל חוק שנחקק בקונגרס , אם החוק נוגד עקרונות שנקבעו בחוקה . הנשיא כראש הרשות המבצעת ממנה את שופטי בית המשפט העליון , אך סמכותו זו מוגבלת על ידי הרשות המחוקקת , שצריכה לאשר את המינוי של כל אחד מהשופטים . * הפרדת רשויות ביהדות עקרון הפרדת הרשויות במשמעות הדמוקרטית המודרנית , כפי שהתפתח במאות ה - 17 וה - 18 וכפי שהוא מיושם במדינות הדמוקרטיות בימינו , לא התקיים בשיטות משטר שהיו נהוגות בתקופות קדומות ובכלל זה במסורת היהודית הקדומה . במסורות הקדומות אין חלוקה לשלוש רשויות : רשות מחוקקת , רשות שופטת ורשות מבצעת . השלטון המרכזי היה נתון בדרך כלל בידי המלך שהיה מחזיק בידו סמכויות ביצוע , חקיקה ושיפוט . במסורת היהודית מצוי רעיון הגבלת השלטון באמצעות חלוקת העוצמה והסמכות השלטונית . חלוקה זו נעשית על ידי הגדרה של תחומי אחריות בין נושאי משרות שונים : כתר תורה , כתר מלכות וכתר כהונה . נושאי כתר מלכות הם המלכים מנהיגי העם , נושאי כתר כהונה הם הכהנים המשמשים בקודש - כנציגי העם לפני הקב"ה , ונושאי כתר תורה הם נביאים , חכמים , מורי ההלכה ורבנים . תחומי אחריות בין שלושת הכתרים אינה תואמת לחלוקת התפקידים המקובלת במדינה הדמוקרטית המודרנית , אם כי במהלך השנים התפתחה המודעות הפוליטית לכך שיש להפריד בין סמכויות הביצוע לסמכות השפיטה . " המקורות היהודיים ... מתארים את חלוקת העוצמה המדינית בין שלושה שותפים לסמכות השלטונית : התורה , הכהונה והמלכות . לכל אחד זאב סגל , הדמוקוטיח הישראלית , תל אביב : הוצאת משרד הביטחון .1991,
|
|