פרק ג: עקרונות המשטר הדמוקרטי

صفحة: 109

חוץ נראה כאילו מדובר באותן תשובות . בשל אופיו החד והגס מדי של משאל העם כמכשיר לצילום מהימן של הניואנסים והרבדים השונים של עמדות הציבור , הוא נוטה להפיק תשובות מעוותות . הבהירות או הפשטות שהשואלים מנסים לעתים להשיג בניסוח השאלה , נקנית במחיר טשטוש או התעלמות מהיבטים תוכניים מהותיים לנושא . משאל העם יוצר לא רק אשליה של ביטוי בהיר וחד לעמדת העם , אלא אף אשליה שהוא מאפשר לעם להשתתף בהכרעות מהותיות חשובות . אשליה זו קשורה באופיו הטקסי והדרמתי של משאל העם , המאפיל על ההשפעה ועל אפשרויות המניפולציה הנרחבות של מנסחי השאלות ומארגני המשאל . בתנאים של ישראל , שבה נשמעים ביטויים חוזרים ונשנים לנטייה של הממשל לפרוק מעל עצמו אחריות להחלטות קשות , האפשרות של פנייה לעם יכולה להיות אמצעי של פריקת אחריות . הסכנה הגדולה ביותר , לדעתי , במצב העניינים הזה היא ש"העם " אינו מופיע בהקשר הפוליטי כפועל ספציפי ואחיד היכול להתגונן או להתקומם כנגד השימוש המסולף בשמו . " העם " המופיע בביטוי " הכרעת העם " הוא מושג מופשט ואין העם כגוף קונקרטי יכול להתנער ממה שפוליטיקאים דמגוגיים יכולים ליחס לו . דווקא משום שעמדת העם ניתנת ליותר מאשר פירוש אחד , יש לדמגוגים גמישות לא מעטה לנצל את הסיטואציה של משאל עם כדי לקדם מטרות המסכנות את רווחת הכלל . ירון אזרחי ,. והטענות כנגד השימוש במשאל - עם בדמוקרטיה הישראלית", משאלי - עם בישראל , ירושלים ות"א ! המכון הישראלי לדמוקרטיה , הוצאת הקיבוץ המאוחד .1993, ירון אזרחי , פרופ' למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים .

السابق  |  التالي