דאר

صفحة: 157

דאר שוות קשר להחלפת ידיעות בדרך של התכתבות - מכתבים או גלויות - או פדרך טלגרפית או טלפונית . הלאר מעביר גם דברי דפוס למיניהם , נירות מסחריים , צרורות קטנים , חבילות וכספים . שרותי הדאר עומדים לרשותם של כל התושבים לפי תנאים ותקנות שקובעת רשות הדאר , והתשלום נחשה פדרך כלל על ידי קנית פול המדבק על דבר הדאר . כמעט בכל ארצות העולם הדאר הוא מוסד של המדינה . היא שואפת להוזיל את התעריפים של שרותי הדאר השונים , ושוקדת על יעול השרותים ושכלולם . בארצות רבות רשות הדאר ממנה גם על שאר עניני הקשר , בפרט הטלפון , הטלגרף ועתה גם הדאר האלקטרוני . תולדות הדאר עוד בעילם העתיק היו רשתות דאר בעולם . יש הוכחות לכך שלאשורים ולבבלים היו שרותי דאר . לסינים היה שרות דאר סדיר שש מאות שנה לפני הספירה . בקיסרות הפרסית פעל שרות דאר , שהעביר מכתבים באמצעות תחנות של פרשים וסוסים . הרומאים חקו את השיטה הזאת . הצרך בשרותי דאר נוצר לאחר שהמלכים ושליטים אחרים בקשו לשלח הודעות והכרזות לכל חלקי ממלכותיהם מהר ובצורה בטוחה . בעת העתיקה העבירו שרותי הדאר רק מכתבים הנוגעים לעניני המלוכה . אזרחים רגילים נאלצו לשלח את מכתביהם בידי עבדים או נוסעים . בימי הבינים פעלו באירופה שרותי דאר של האפיפיורים והמנזרים . פשוטי העם נאלצו להעביר את מכתביהם בידי שליחים פרטיים . במחצית המאה ה - 13 היו לרב הערים והאוניברסיטאות מערכות שליחים להעברת דאר בתוך תחומי הקהלות . במאה ה - 14 , עם עליתו של מעמד הסוחרים העשיר ורב העצמה , הוקמו שרותים של שליחים בין הארצות והערים החשובות באירופה . הסוחרים היו המעמד היחיד שהיה זקוק בימים ההם לרשת מהירה וסדירה של העברת מכתבים . גדולן של מדינות מסחריות עשירות ואימפריות בסוף המאה ה - 15 הביא להקמתן של רשתות דאר פרטיות . הגדולה שבהן נפרשה על ידי משפחת טקסיס האיטלקית משנת 1489 ואילך . המשפחה קבלה זכיון מן הקיסר מקסימילין הראשון לנהל שרותי דאר בארצות שתחת שלטונה של אוסטריה . תחלה העבירה המשפחה רק דאר ממלכתי , אך לאחר זמן העניק לה הקיסר , כפרס על שרותיה , את הזכות להעביר גם דאר פרטי . משפחת טקסיס הקימה רשת של תחנות להחלפת סוסים בכל רחבי הקיסרות האוסטרו - הונגרית . רב חלקי הרשת הזאת היו קימים עד לשקיעתה של קיסרות זו במאה ה - 19 . בערך באותה תקופה שבה הוקמה הרשת של משפחת טקסיס מנה הנרי ה - 8 , מלך אנגליה , את ברין טוקס למנהל הראשון של הדאר בארצו . הוטל עליו לארגן רשת של תחנות דאר ולהבטיח את העברת הדאר של המלך . באנגליה , וכן ברב ארצות אירופה היבשתית , היו מחכירים את הזכיון להפעיל את הדאר , והחוכר נצל את הזכיון . הוא גבה מחירים מפרזים בעד העברת דאר ועשה הון רב . בראשית המאה ה - 19 עלו דמי הדאר בעד מכתב בבריטניה 9 פני , כששית משכרו היומי של פיעל מקצועי באותה תקופה . לפעמים עלה המחיר עוד יותר . את דמי הדאר שלם מקבל המכתב ולא שולחו . האברתו של מכתב עלתה לחוכר הדאר רבע פני . כל השאר היה רוח שלו . שכלולים ותקונים בשנות ה - 30 של המאה ה - 19 הציע מורה אנגלי , רולנד היל שמו , כמה וכמה תקונים במבנה הדאר . אחד מהם היה לגבות פני אחד בעד כל מכתב . תקון אחר היה המצאת בול הדאר המדבק על המכתב . מאז היו שולחי מכתבים יכולים לקנות בולים ולהדביקם על מכתביהם ובדרך זו לשלם לדאר את שכרו מראש ולא לאחר מעשה . מקבל המכתב היה פטור מכל תשלום . תקונים אלה הנהגו בשנת 1840 והוכיחו מיד את התועלת שבהם . תוך שלושה חדשים עלה דוור צרפתי על מדיו ותיקו מסוף המאה ה - 18 . בעולם העתיק נהגו להעביר מכתבים באמצעות פרשים וסוסים . בתמונה - תבליט המתאר כרכרה רומאית ששימשה להעברת דברי דואר .

السابق  |  التالي