חגבים

صفحة: 192

ארבעה ווים קשים , ובעזרתם היא חופרת ומחדירה את קצה בטנה לתוך האדמה . הבטן מתארכת מאוד תוך כדי החדירה לקרקע ואז מתבצעת ההטלה . בכל תטולה כזאת היא מטילה 10 - 120 ביצים . הביצים ערוכות במעטפת מארכת העשויה מקצף ומעור הדבוק אליו בחזקה . התפתחות העבר נמשכת כחדש , אך הזחל נשאר בתרדמה עד שמגיעה העונה המתאימה לפעילותו . ארבה בעלי - חיים - חלקת עולם החי חרקים חגי נביא שחי בימי שיבת ציון , המזכר בספר עזרא כמי שהתנבא יחד עם זכריה . הספר העשירי ב " תרי - עשר " ( קבץ של שנים - עשר נביאים ) נקרא על - שמו . חגי הוא אחד משלשת הנביאים האחרונים - חגי , זכריה ומלאכי - שעמם נחתמה הנבואה בישראל . נבואותיו מצינות בתאריכים מדיקים - מאחד באלול עד עשרים וארבעה בכסלו בשנת שתים למלכותו של דריוש הראשון ( 520 לפני הספירה ) . ספר חגי מכיל רק שני פרקים ובהם 38 פסוקים . תכנן של הנבואות : קריאה לעם לבנות את המקדש ; תאור תפארתו של הבית העתיד לקום ; שאלות לכוהנים בעניני טמאה וטהרה ; נבואה על גדלתו של זרבבל בן שאלתיאל ורמז למלחמת האזרחים בפרס . חגי תולה את כל התלאות שבאו על השבים מבבל - דלות , רעב ובצרת - בהזנחת בנינו של בית - המקדש . המנהיגים והעם נענו לקריאתו של הנביא ונגשו אל המלאכה . אמנם בעיני הזקנים , שזכרו את בית - המקדש הראשון , נראה הבית המוקם דל וקטן , אך הנביא מעודד את רוחם בהבטיחו להם , כי עם חדוש העבודה במקדש תתחדש גם ברית ה'עם עמו כבימי יציאת מצרים , וסופו של הבית הזה שכבודו יהיה גדול מכבודו של הבית הראשון . דבריו של חגי נאמרים בצורת שיחה ווכוח עם שומעיו . דריוש זרבבל בן שאלתיאל עזרא שיבת ציון חגים ומועדים בישראל ימים מיחדים בשנה שנקבעו על ידי התורה או במרוצת הדורות כימי חג ומועד . ימים אלה מצינים בטקסים , במעשים סמליים , במנהגי מאכל ולבוש ובתפלות מיחדות . כמה מן החגים משקפים את ההתפתחות הרוחנית וההיסטורית של העם היהודי , וכמה מבטאים את הקשר שלו לעבודת האדמה בארץ - ישראל . במקרא חגים ומועדים הם שמות לימים מקדשים , " מקראי קדש " , שבהם אסור לבצע מלאכה ויש להקריב בהם קרבנות מיחדים . התורה מכנה בשם " חג " רק את שלוש הרגלים : פסח , סכות ושבועות , ימים שיש בהם משתה ושמחה , אך אין בהם קרבנות מיחדים , מכנים " ימים טובים " . על החגים שהתורה מצוה עליהם חלה המצוה " ושמחת בחגך " ( דברים טז יד ) . שמחה זו התבטאה בדברי שיר ומזמור שהיו החוגגים אומרים בדרכם לבית - המקדש . התורה מדגישה את אפים החברתי של החגים ומצוה לשתף בשמחת החג את העניים וחסרי הרכוש : העבדים והשפחות , הגרים , היתומים והאלמנות . חגים מן התורה שלשת החגים פסח , סכות ושבועות נקראים רגלים , משום שבזמן שבית - המקדש היה קים היו בני ישראל עולים לרגל לירושלים ומביאים מיבולם לבית - המקדש ומקריבים קרבנות . את שלוש הרגלים מנמקת התורה גם בנמוקים שיסודם בחיי הטבע ובתולדות האמה . חג הפסח נקרא גם חג האביב וחג המצות ; חג השבועות נקרא גם חג הקציר ; וחג הסכות נקרא גם חג האסיף . חג הסכות נקרא גם חג ה', וגם " החג " סתם . פסח מסמל את האביב ואת התחלת קציר השעורים באזורים החמים של הארץ . הוא אף נועד להזכיר את אביב העם - יציאת מצרים והנדודים במדבר סיני לפני כבוש הארץ . שבועות הוא חג קציר החטים ובכורי הפרות , וגם יום מתן תורה בהר סיני . סכות הוא חג האסיף של כל פרי האילנות . הוא גם מזכיר את הסכות שבהן ישבו אבותינו בצאתם ממצרים . בחג שמיני עצרת ( בחוץ - לארץ בשמחת תורה ) י שבסיומו חוגגים היום את השלמת הקריאה השנתית של התורה בבית - הכנסת ואת התחלת הקריאה מחדש בתורה . ( בזמנים הקדומים סימו את הקריאה בתורה אחת לשלוש שנים . ) ימי חג נוספים המזכרים בתורה הם ראש השנה ויום הכפורים , שעליו נאמר כי הוא יום צום ותכליתו היא טהור בית - המקדש , הכוהנים והעם מטמאה ועוון . הכנוי " ראש השנה " ליום השבתון והתרועה החל באחד בתשרי הגדה של פסח , ( רות לשבת , חלה קלועה , אתרוג , שרשרות נייר לקישוט הסוכה , ועוד סמלים ואבזרים הנהוגים בחגי ישראל .

السابق  |  التالي