היסטוריה

صفحة: 139

לפני הספירה - לספירה ההיסטוריונים מצינים פרשיות , ארועים ותקופות גם לפי השנה שבה התרחשו . חרבן בית - המקדש הראשון , לדגמה , ארע בשנת 586 לפני הספירה , וקולומבוס נחת לראשונה ביבשת אמריקה בשנת 1492 ( לספירה ) , שהיא גם השנה שבה גרשו היהודים מספרד הנוצרית . המשג " לפני הספירה"( ובראשי תבות לפנה"ס ) , או " לפני הספירה הנוצרית " מצין את מנין השנים שלפני התחלת הספירה האזרחית המקבלת בעולם . שנים אלה נמנות לאחור , החל בשנת 0 הנחשבת לשנת הלדתו של ישו . כאשר מצינים את השנים שלאחר שנת 0 , לא נהוג בדרך כלל לומר כי הן " לספירה". העת העתיקה : תחלתה עם המצאת הכתב ( כ - 3,000 לפני הספירה ) במצרים ובשומר הקדומות . היא כוללת את תולדות יון ורומא ומסתימת עם פלישת השבטים הגרמניים לקיסרות הרומית . זו הביאה לשקיעת התרבות המכנה קלסית בסוף המאה ה - 5 לספירה . יש המצינים את שנת 476 לספירה , שבה חדלה להתקים הקיסרות הרומית המערבית , כמועד סיומה של העת העתיקה . ימי הבינים : מן המאה ה - 5 ועד סוף המאה ה - 15 . גם כאן יש הנוקבים בשנים מדיקות : 476 - 1492 ( שנת גלוי אמריקה על ידי קולומבוס ) . מקבל לחלק את ימי הבינים לשלוש תקופות - משנה : תחלתה של הראשונה בשנויים שהתחוללו באירופה המערבית והדרומית עם חדירתם של השבטים הגרמניים ונמשכה עד מסעי הצלב ( סוף המאה ה - ו ו ) והיא מכנה ימי הבינים המקדמים . התקופה שממסעי הצלב ועד למאה ה - 14 קרויה ימי הבינים המאחרים ומאפינת על ידי התגברות כחה של הכנסיה הנוצרית באירופה . התופעה החברתית המרכזית של ימי הבינים היא הוצרותו של המשטר הפאודלי . במאות ה - 14 וה - 15 נוצרה באירופה תרבות הרנסנס ( תחיה בלטינית ) , שפרושה תחיתה , או חדושה של התרבות הקלסית של יון ורומא . תקופה זו , שהתיחדה בתרבות עשירה ובעלית כבודו וחשיבותו של האדם כפרט בחברה , נחשבת כתקופת מעבר לעת החדשה ויש שמשיכים אותה אליה . תקופת הרנסנס הצטינה לא רק בתרבות ובאמנות : במהלכה שנו שיטות העבודה והיצור , התרחב הידע המדעי והטכנולוגי והתחוללה פריצת דרך מהפכנית בכל תחומי החיים . העת החדשה : ראשיתה במאה ה - 16 והיא נמשכת עד ימינו . תקופה זו נחלקת לשתי תקופות - משנה : מן המאה ה - 16 עד המהפכה הצרפתית ( 1789 ) , ומאז ועד ימינו . אפיניות לעת החדשה דעיכתו של המשטר הפאודלי וצמיחתו של המשטר הקפיטליסטי ( שבו נודעת להון - קפיטל - חשיבות כלכלית גדולה יותר מאשר לקרקע ) ; העמקת הזהות הלאמית ועלית המדינות הלאמיות ; ולבסוף התפתחות הטכניקה שהביאה למהפכה ביצור התעשיתי ובמבנה החברתי . כתיבת היסטוריה האדם החל לרשם את עברו מתוך שאיפה להציב זכר למעשיו . בעת העתיקה העסיקו המלכים סופרים שחקקו את עלילותיהם באבן , טבעו אותן בטין ובחרס או רשמו את תאוריהם על גבי פפירוס . מאחר יותר החלו הסופרים לערך רשימות של ארועים שונים , בעקר מלחמות , מחיי הממלכה , ועקרם תאור מעשי המלך ומקרביו . רשימות אלה מכנות " כרוניקות"( " דברי הימים") והן כתובות במגמה לפאר ולשבח את מעשי המלכים , תוך העלמת פרטים שאינם משרתים מטרה זו . ספרים מסימים בתנ"ך ( נביאים ראשונים ודברי הימים ) יש בהם מן הסגנון הזה , אך פרקים רבים ערוכים במגמה דתית ונכר בהם שלא נכתבו מטעם המלכות . הרעיון המרכזי המשתקף בהם הוא שה'מכון את ההיסטוריה , ואמת - המד לבחינתו של מנהיג ומושל הוא מדת נאמנותו לצווייו . משום כך המקרא איננו יכול לשמש מקור היסטורי אוביקטיבי לתאור שלטונם של מלכי ישראל ושל החיים בארץ - ישראל בימי קדם . היסטוריונים החוקרים את'התקופה העתיקה הזאת נעזרים במקורות נוספים . ביון העתיקה החלה להתפתח כתיבה היסטורית בסוף המאה ה - 6 לפני הספירה . ההיסטוריונים תארו ארצות שונות ויושביהן , אך התרכזו בעקר ביון ובסביבתה . כתיבתם השתחררה מנקדת המבט הדתית והם העמידו את הספורים ששמעו במבחן ההגיון . הרודוטוס , שחי במאה ה - 5 לפני הספירה , זכה בתאר " אבי ההיסטוריה " משום שתאר את המארעות כמעשה ידי אדם ואף ראה קו התפתחות בהיסטוריה . את העבדות והספורים שלקט ארג למסכת אחת , תוך בדיקה מסימת של העבדות . בסוף המאה ה - 5 לפני הספירה חלה התפתחות נוספת בדרך כתיבת ההיסטוריה : תוקידידס , הנחשב להיסטוריון המדעי הראשון , אסף תעודות ועדיות על אודות המלחמה מטבעות הם מקורות היסטוריים רבי ערך . אפשר ללמוד מהם על מעמדו של השליט . בתמונה - שני צידיו של מטבע זהב מן המאה ה - 7 של המלך הלנגוברדי קוניפרט . בצידה האחד דיוקן המלך ובצידה האחר - המלאך מיכאל . על קורותיהם של העמים והארצות ניתן ללמוד מעדויות כתובות שהשאירו , כגון מצבת אבן זו שעליה מתואר קרב שנערך ביוון בשנת 189 לספירה .

السابق  |  التالي