דריוש

صفحة: 45

המסחר העמיק דריוש את התעלה העתיקה במצרים שחברה את הנילוס עם ים סוף , סלל דרכים ובנה ארמונות מפארים בשושן ובפרספוליס . דריוש הראשון הרחיב את גבולות קיסרותו וחילותיו כבשו את תרקיה ומקדוניה במערב ואת חבל פנג'ב ועמק האינדוס במזרח . בשנת 512 לפני הספירה צרף לכבושיו את לוב . כעבר חמש שנים כרת דריוש ברית עם אתונה , אך זו לא האריכה ימים . סמוך לשנת 500 לפני הספירה מרדו היונים בשלטונה של פרס . 14 שנים רצופות נלחם דריוש ביונים וסמוך למותו התכונן למלחמה נוספת באויבו המסרתי . על צלע הר בפרס חרת כתבת ארכה המתארת את תקופת מלכותו . אף על פי שהפיץ את דת זרתושטרה ( זורואסטר ) ברחבי קיסרותו , התיחס בסובלנות גם כלפי דתות אחרות . לפי הוראתו חדשה העבודה בבנית בית - המקדש בירושלים . שמו נזכר בספרי המקרא עזרא , חגי וזכריה . דריוש השני ( מלך בשנים 423 - 405 לפני הספירה ) היה מלך חלש ובימיו שרר תהו ובהו ופרצו מרידות בממלכה . דריוש השלישי ( מלך בשנים 336 - 330 לפני הספירה ) היה המלך האחמני האחרון של פרס . כשעלה לשלטון עמדה ארצו על סף תהום עקב השחיתות שפשתה בה . בשנת 336 עלה אלכסנדר מוקדון על כסא המלכות של מקדוניה , וכעבר זמן קצר פתח במסע צבאי מזרחה ותקף בעצמה רבה את פרס . דריוש השלישי הובס בקרב איסוס ( ליד איסכנדרון בטורקיה של היום ) בשנת 333 לפני הספירה , וכעבר שנתים מגר כליל בגאוגמלה ( ליד ארביל בעיראק של היום ) . הוא ברח למחוז מזרחי נדח של ארצו ונרצח שם על ידי אנשיו . אלכסנדר מוקדון זרתוגשטרה נורש פרס ומדי דריפוס , אלפרד קצין יהודי בצבא הצרפתי , שהאשם בבגידה בארצו . משפטו עורר סערה צבורית בצרפת ובדעת הקהל בעולם . הרשעתו במשפט השפיעה על התעוררות ההכרה הלאמית של הרצל . חי בשנים 1859 - 1935 . אלפרד דריפוס נולד במילוז שבחבל אלזס , במשפחה יהודית אמידה ומתבוללת , שרב בניה היו סוחרים ותעשינים . לאחר שאלזס עברה לידי גרמניה בשנת 1871 , עברה המשפחה , מתוך פטריוטיות צרפתית , לצרפת . דריפוס למד בבית - ספר טכני צבאי ושרת בצבא כקצין הנדסה . הוא התגבר על כמה מכשולים שהעמידו בדרכו מפקדים וחברים לעבודה אנטישמים , ובשנת 1892 הגיע לדרגת סרן במטה הכללי , שבו היה היהודי היחיד . לאחר שנשא אשה בת עשירים , חי חיי משפחה שלוים והתמסר כלו לעבודתו . הוא לא התערב בענינים צבוריים ומדיניים , והיה רחוק מכל ענין יהודי . בשנת 1894 האשם לפתע במכירת סודות צבאיים לגרמניה . הוא העמד למשפט צבאי ונמצא אשם בבגידה במולדת . סימני הדרגה שלו נקרעו מעל מדיו בטקס פמבי וחרבו שברה . אולם דריפוס לא הודה בפשע שטפלו עליו , וכאשר העלה על האניה שעמדה להובילו לגלות ל " אי השדים"( בגיינה הצרפתית , באמריקה הדרומית ) , שבו עמד לרצות את " עוונו " במאסר עולם , קרא : " אני חף מפשע ! תחי צרפת ! " למעט בני משפחתו של דריפוס , איש בצרפת לא יצא נגד פסק הדין , ובחוגי החברה השמרנים רוחה הדעה כי הרשעתו של דריפוס הוכיחה את טענתם , שהיהודים בוגדים הם מטבעם וכי הם עלולים להרס את צרפת ולמכר אותה לידי אויביה . כעבר זמן קצר בדק , בארח מקרי כמעט , קולונל פיקר , ראש שרות המודיעין של הצבא הצרפתי את המסמך שנכתב כביכול בידי דריפוס . מסמך זה , שכנה " בורדרו"( רשימה ) , כלל את פרוט הסודות הצבאיים שנמכרו לגרמנים תמורת כסף . פיקר הגיע לכלל מסקנה , כי המסמך מזיף וכי כתב - היד אינו של דריפוס אלא של מיור אסטרהזי , קצין שנודע לשמצה . פיקר העלה את חשדו בפני ראש המטה הכללי של הצבא הצרפתי ובפני שר המלחמה , אך השנים הפריכו את מסקנותיו וטענו כי הוכחה אשמתו של דריפוס מעל לכל ספק על פי ראיות סודיות שפיקר לא ידע על קיומן כלל . פיקר , שחשד בקנוניה נגד דריפוס , דרש בדיקה מחדשת של תבליט המתאו לוחם המוליך שבוי בארמון דריוש בפרספוליס . דריוש , המלך האדיר ורב - הפעלים , התקין רשת של דרכים חדשות , בייחוד לצורכי הדואר המלכותי , שהיה מאורגן להפליא . " האמת והשקר"- רישום מאת אפרים משה לילין על פרשת דרייפוס .

السابق  |  التالي