من:  > אביב חדש 7 > חרדון

صفحة: 100

ארבעה פרקים . עיניהם קטנות באפן יחסי . רבים מהם חסרי כנפים . איברי הקול של החרגולים מצויים בבסיס כנפי החפיה שלהם , ואיברי השמיעה בצדי השוק , בבסיס הרגלים הקדמיות . בגופה של הנקבה יש צנור הטלה ארך דמוי חרב . החרגולים נזונים הן מן החי והן מן הצומח . הם נפוצים בארצות טרופיות וממזגית , ובכללן גם בישראל . יש בהם מינים שהם מגדולי החרקים : ארך גופם - בלי המחושים - עולה על עשרה סנטימטרים . חגבים חרקים חרדון זוחל ממשפחת החרדוניים בתת - סדרת הלטאות שבמחלקת הזוחלים . משפחה זו כוללת 36 סוגים ובהם 320 מינים בגדל בינוני - 30 - 40 סנטימטר . ראשו של החרדון רחב ומשלש , וגופו עבה ופחוס מעט . זנבו ארך , עגל וחזק , וכשהוא נתק הוא צומח מחדש . על גופו מצויות קשקשים , הערוכות בצורת טבעות או בטורים מלכסנים . הקטן בחרדונים הוא חרדון מתחפר קוצני , החי בדרים רוסיה וארכו שמונה סנטימטרים בלבד . הגדול שבהם הוא חרדון המים מגינאה המגיע לארך 110 סנטימטר . אצל מינים אחדים - למשל , חרדון הצב - הזנב קוצני ימשמש להגנה . אצל חרדון המים הזנב מסיע לשחיה . החרדונים פעילים ביום בעקר בשעות החמות . הסבה לכך היא שחם גופם , כמו אצל שאר הזוחלים , משתנה על פי טמפרטורת הסביבה והם זקוקים לחם גבוה לפעילותם . בשעות היום הקרירות גופם כהה , והם עומדים על מקומם כשגבם מפנה אל השמש , ומתחממים ( במלים אחרות - " מתחרדנים") . בשעות החמות מתבהר צבע גופם כדי להחזיר את קרינת השמש . נחלה ורביה הזכר קובע לו נחלה ( טריטוריה ) ומודיע עליה באמצעות הקדות האפיניות לו . הוא מניע את ראשו ואת החלק הקדמי של גופו בתנועות עולות ויורדות . יש מיני חרדונים זכרים שצבעוניותם בולטת בעונת הרביה ומסיעת להם למשך את הנקבה ולשמר על נחלתם . בין הבולטים בצבעיהם נמצא חרדון סיני , שצבעו החולי משתנה באביב ובקיץ לטורקיז עז , וכן חרדון הצב ההדור שהוא היפה והמרשים בחרדוני ישראל . נקבת החרדון מטילה ביצים בתוך גמה שהיא חופרת בקרקע הלחה , ומסתלקת . מספר הביצים נע בין 6 - 13 בחרדון המצוי ל - 5 1 - 32 בחרדון הצב המצוי . הביצים מארכות וקלפתן גמישה . לאחר הטלתן סופחות הביצים מים מן הקרקע ומשקלן עולה . לאחר כחדשים בוקעים הצעירים מן הביצים ויוצאים לחפש מזון ונחלה . חרדוני ישראל בישראל מצויים שני סוגי חרדונים ושישה מינים . מהסוג חרדון יש בארץ ארבעה מינים : חרדון מצוי , הנפוץ בכל האזור הים תיכוני עד הר הנגב בדרום , ושוכן בנופים סלעיים ובקרבת משכנו של האדם ; חרדון המדבר - הקטן בחרדוני הארץ , הנפוץ במשטחי לס וצרירים ( צרורות אבנים ) בנגב ובארבה ; חרדון חולות , השוכן בחולות במערב הנגב ; וחרדון סיני , השוכן בין סלעים במדבר בעקר בהר הנגב . כלם נזונים בעקר מחרקים . החרדון - המצוי אוכל גם עלי צמחים וביצי צפורים . בדרום הארץ מצויים שני מינים של חרדון צב : חרדון צב מצוי - הגדול לחרגול יש שני זוגות כנפיים ושלושה זוגות רגליים , המשמשות אותו לתעופה ולניתור על פני הקרקע . בתמונה - חרגול שעייף ממעופו ומצא לו מקום חנייה על קיפודן . חרגול ירוק , מוסווה היסב בסביבה , משביע את רעבונו בעלים . החרגולים יוצאים עם הנץ החמה לתור אחר מזונם - צמחים למיניהם - ואחדים מהם מזיקים מאוד לחקלאות . חרדוני הצב ( בתמונה ) הם סוג הלטאות היחיד בארץ שמזונם צמחוני : פרחים ועלים . רק הצעירים ניזונים מחרקים .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


 لمشاهدة موقع كوتار بأفضل صورة وباستمرار