ברכת הכוהנים

صفحة: 202

- אופרה למודית , ו " חיי גלילאו " . כל המחזות האלה הצגו בארץ . אחרי המלחמה חזר ברכט לגרמניה המזרחית והתמנה למנהל " התאטרון הגרמני . בשנת 1949 הוא יסד יחד עם אשתו , השחקנית הלנה ויגל , להקה דרמתית מעלה ושמה " האנסמבל הברלינאי " . מחזות מסוג חדש ברכט פתח דף חדש במחזאות . הוא כתב את מחזותיו בצורה חדשה של ראליזם ( נאמנות למציאות ) וקרא לה " תאטרון אפי " . הוא חשב שהאמנות חיבת להיות מערבת במציאות החברתית , ובהצגותיו נסה לפתח ולעורר את הבקרתיות של קהל הצופים , ולא את ההזדהות שלו . הוא השתדל " לשבר " את האשליה הדרמתית , את ההרגשה שהדברים המצגים קורים רק על הבמה . לשם כך הוא נעזר באמצעים נוספים למחזה עצמו : שירים , סרטים ועוד . מחזותיו הזכירו בצורתם בלדות עממיות . מופיעות בהם דמיות מרכבות , בעלות אפי מסבך , כי לדעת ברכט השטחיות והפשטנות אינם מטבעו של האדם . ביצירותיו יש שלוב מצלח של ספור , שירה ופיוט דרמתי . הדיאלוגים שהוא משלב הם מלאכת מחשבת . בנוסף למחזות , כתב ברכט קנטטות ואורטוריות לבמה , שירים ורומנים . בלדה גרמניה דרמה קומוניזם ברכיה בן נטרונאי פרשן ומחבר משלים מן המפרסמים ביותר בלשון העברית , ואחד הסופרים היהודים הפורים ביותר בימי הבינים . כפי הנראה חי ברכיה בן נטרונאי במאות ה - 12 וה - 13 בצרפת וזמן - מה גם באנגליה . הוא כנה " נקדן " משום שהיה גם סופר סת"ם ומדקדק . משליו כתובים בסגנון מקראי מזהיר . החרוזים עליזים והתאורים מצמצמים אך מלאי - חיים . כל אלה עושים את משליו לחמר קריאה משעשע עד היום . ספרו המפרסם ביותר הוא " משלי שועלים " , תרגום שירי חפשי של משלי איזופוס היוני , בתוספת משלים שמקורם מן הספר " כלילה ודימנה " ההדי , משלים מן התלמוד וגם משלים מקוריים . איזופוס לה פונטין , ז'ן דה נושל ואלגוריה ברכת הגומל ברכת הודיה לאלוהים , שאומר אדם שנצל בנס מסכנת מות או שיצא בשלום ממצב שיש בו סכנת מות . נסחה : " ברוך אתה ה'אלוהינו , מלך העולם , הגומל לחיבים טובות , שגמלני כל טוב " . חז"ל פרטו מי הם החיבים באמירת ברכת הגומל : יורדי - ים והולכי מדבריות ששבו בשלום ממסעותיהם , חולה אנוש שהחלים ממחלתו ואסיר שיצא לחפשי . במהלך השנים השתרש המנהג לומר את ברכת הגומל גם במקרים אחרים של הנצלות מסכנה . בימינו אומרים ברכה זו לאחר טיסה במטוס , לאחר מערבות בתאונת דרכים , לאחר שרפה או הנצלות מפגעי טבע שונים , חיל שחזר חי ממלחמה וכדומה . את ברכת הגומל יש לומר בנוכחות מנין - עשרה גברים לפחות - בתוך שלושה ימים מהמועד שבו קרה המקרה המחיב את אמירת הברכה . ביום קריאת התורה הקרוב ביותר לארוע - ימי קריאת התורה בבית - הכנסת הם שני , חמישי ושבת - מזמן האדם החיב בברכה לעלות לתורה , ובסיום הקריאה הוא מברך את ברכת הגומל . אחד המנהגים שנוצרו בעקבות הרחבת המשג " חולה ונתרפא " , הוא אמירת ברכת הגומל לאחר לדה . נהוג להביא מנין אל מטת היולדת , והיא אומרת בנוכחותם את הברכה . תפלה ברכת הכוהנים הברכה שמברכים הכוהנים את קהל המתפללים בבית - הכנסת . הכוהנים עומדים עטופי טליתות ליד ארון הקדש , כשפניהם אל הקהל , ואומרים : " יברכך ה'וישמרך ; יאר ה'פניו אליך ויחנך ; ישא ה'פניו אליך וישם לך שלום " ( במדבר 1 כד - כו ) . תחלה , כמו בכל מצוה , מברכים הכוהנים ברכה מיחדת : " אשר קדשנו בקדשתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה " . אחר כך החזן קורא את ברכת הכוהנים , והכוהנים הנמצאים באותה עת בבית - הכנסת חוזרים עליה אחריו מלה במלה . בבית - המקדש היו הכוהנים עולים בשעה קבועה על מדרגות האולם , שממנו דברו אל העם , ומברכים את הקהל . המקום שעליו עמדו הכוהנים נקרא דוכן , הטקס - " עליה לדוכן " , והברכה נקראה גם " נשיאת כפים " . גם בימים שבית - המקדש היה קים היו מברכים את ברכת הכוהנים בבתי הכנסת שמחוץ לירושלים . אחרי חרבן הבית השתמר המנהג בתפלה בבית - הכנסת . ברכת הכוהנים נאמרת בתפלת " שמונה - עשרה " לפני הברכה האחרונה שלה . בארץ - ישראל מברכים את ברכת הכוהנים בכל יום , ואלו בחוץ לארץ - רק בחגים . פרישת הידים היתה לסמל של הכהנה ועל מצבות הכוהנים נחקקות ידים נשואות לברכה . בית - המקדש בית - כנסת ברנות נוהן , כהנה סצנה ממחזהו של ברטולד ברכט , - מעגו הגיר הקווקזי', על בימת תיאטרון חיפה בהשתתפות חיים טופול וזהרירה חריפאי .

السابق  |  التالي