ברהמפוטרה, נהר

صفحة: 166

עמק הברהמפוטרה במדינת אסם שבהודו ובבנגלדש פורה וכמעט כל מטר רבוע בו מעבד . האזור מניב יבולים גדולים של תה , ארז ויוטה . בעונות הגשומות מציף הנהר שטחים גדולים על גדותיו ומשקה את שדות הארז . אבל כאשר יורדים גשמי זעף באגן הנקוז של הנהר ( השטח שמימיו מתנקזים אל הנהר ) , גורמות הצפותיו של הנהר נזקים כבדים וגם אבדות רבות בנפש . בנגלדש הודו הימליה טיבט ברוז הבית עוף מים , שצורת גופו דומה לסירה : פחוסה מלמעלה ורחבה מלפנים . רגליו הקצרות קבועות בחלקו האחורי של גופו , והן בעלות קרומי שחיה בין האצבעות . רגליו משמשות לו כמשוטים והגה כאחד . על פני היבשה הלוכו אטי . הברכיה החיה במקוי מים , היא אם ברוז הבית . נוצותיו של ברוז הבית - כסות פלומה ונוצות צפופות וסמיכות - הדוקות זו לזו ומכסות את גופו . בין הנוצות מצוי חמר שמנוני , השומר עליהן שלא ירטבו ויספגו מים . את החמר השמנוני מעביר הברוז בעזרת מקורו מבלוטת שמן , הנמצאת בבסיס זנבו , בצדו העליון , לנוצותיו . על פי רב , צבעה של נקבת ברוז הבית חום אפר - כתם עם כתמים כהים . צבע נוצות הזכר מגון : ראשו תכל - ירק , צוארו לבן , חזהו חום מבריק ובכנפיו נוצות סגלות ומזהירות . בין הגזעים התרבותיים של ברוזי הבית יש כאלה שצבעם לבן . מקורו של ברוז הבית שטוח ושוליו משננים כמסור , מקור טיפוסי לפצורי - המקור . בצדו הפנימי מכסה המקור בקרום רגיש המסגל לחוש במזון . המקור מאפשר לברוז לסנן את המים והבץ שהוא מעלה במקורו מקרקע האגם , הברכה או הנחל לאחר שסנן את הבץ בעזרת מים , הברוז אוכל את בעלי - החיים והצמחים הנשארים במקורו , ולפעמים צולל וצד דגיגים . קנון , הטלה ודגירה אצל ברוז הבית , שני בני הזוג מחפשים מקום להטלת הביצים . אולם הנקבות לבדן בונות את הקן , דוגרות ומטפלות באפרוחים . הקן הוא מעין שקערורית באדמה , שהנקבה מרפדת בנוצות ופלומה . הנקבה מטילה מ - 12 עד 16 ביצים ודוגרת עליהן האפרוחים עוזבי - קן : הם מסגלים ללכת ולהשיג את מזונם ואפלו לשחות במים זמן קצר לאחר שבקעו מן הביצים . הנקבה שומרת על האפרוחים עד שהם מעלים נוצות . צבעם של אפרוחי ברוז הבית ששמרו על צבע הבר , הנו בדרך כלל חום - אפר . לאפרוחי ברוז הבית הלבן פלומה צהבה . מגדלים את ברוז הבית בגלל בשרו הטעים ונוצות הפוך הרכות , המכסות בעקר את חזהו ואת בטנו והמשמשות ליצור שמיכות משבחות . שבט הברוזנים ברוז הבית שיך לשבט הברוזנים שבמשפחת הברוזיים וסדרת האוזאים . המשפחה כוללת 145 מינים , ש - 34 מתוכה מזדמנים בישראל . בני שבט הברוזנים הנם ברוזים קטנים שמשקלם 200 - 1,450 גרם . ברב המינים קימת דו - צורתיות : הזכר גדול יותר ולו לבוש כלולות צבעוני והדור , ואלו לנקבה צבע הסואה חום - מנמר ( לדגמה , הברכיה ) . במינים אחדים , כדגמת ברוז משיש המקנן בצפון הארץ , הזכרים דומים לנקבות בצבעים . מאות אלפי ברוזים נודדים מעל ישראל ולארך חוף הים התיכון בסתו ובאביב . עשרות אלפים בוחרים בישראל כמעון החרף שלהם ושוהים במאגרי מים ובברכות דגים . המינים הנפוצים ביותר בחרף הם שרשיר , מרית , ברכיה , צולל מציץ וצולל חלוד . רק שלושה מיני ברוזים מקננים בישראל מדי שנה . ברכיה , ברוז משיש וצולל בצות , ולעתים רחוקות , גם קרקיר ומרית . בארצות רבות נמצאים ברוזי הבר תחת איום מתמיד בגלל הרס בתי גדול , ציד או הרעלות . בארץ מוגנים רב הברוזים על פי חק הגנת חית הבר ואסור לצודם , חוץ ממינים אחדים בחלק מאזורי הארץ . בשל ההקפדה על חקים אלו , חלה בשנים האחרונות עליה במספרם של הברוזים החורפים בארץ , ובחרף 1990 , למשל , נמנו יותר מ - 82,000 ברוזים - פי ארבעה מבשנות ה - 60 . נדידת בעלי - חיים עופות ברווז מנדרין המתהדר בשלל צבעים , נחשב לאחד היפים בבני מינו גופו של ברוו , זה , כגופם של שאר הברווזים , בנוי כסירה - מבנה המאפשר להם לשוט על המים בבטחה ברווז הבית בוית מן הברכייה , המין החשוב ביותר של ברווז הבר , בתקופה קדומה מאוד . בתמונה - ברכייה ואפרוחיה

السابق  |  التالي