בבל

صفحة: 14

לפומבדיתא , שהיתה מרכז יהודי חשוב מימיו של התנא מר שמואל , בר - הפלגתא של רבי יהודה הנשיא עורך המשנה . מר שמואל היה נאמן לפרסים ופסק כי בענינים אזרחיים מחיבים חקי המדינה שבה יושבים היהודים ממש כאלו היו חקי התורה . הוא קבע את הכלל : " דינא דמלכותא - דינא " . בתקופה זו , לאחר חתימת המשנה על ידי יהודה הנשיא , פעלו בישיבות בבל האמוראים חכמי התלמוד . המלכים הפרסים יזדיגרד השני ובנו פירוז ( במאה ה - 5 ) רדפו את היהודים והנוצרים . בשנת 456 נאסר על היהודים לשמר את השבת . התלמוד מכנה את פירוז " רשיעא " ( הרשע ) . יהודי בבל , בהנהגתו של ראש הגולה מר זוטרא השני , מרדו בשלטון בידי המלך כובד ( 485 - 498 ) והחזיקו מעמד שבע שנים בבירתם מחוזא , עד שמנהיגם נשבה והוצא להורג . הרדיפות הגיעו לשיאן בשנת 486 לספירה , המכנה " שנת הרס העולם " - בתי כנסת נחרבו , נאסר למוד התורה , וילדים יהודים נמסרו לאמגושים ( כוהני הדת הפרסית ) כדי לחנכם ברוח פלחנם . עקב הרדיפות הגרו יהודים רבים לחצי האי ערב , הודו וקוקז . בשנת 500 לספירה , אחרי מות רבינא השני , בן הדור השמיני לאמוראים ועורכו האחרון של התלמוד , הסתימה תקופת האמוראים והחלה תקופת הגאונים . ישיבות בבל נפתחו מחדש בימי מלכותו של כוסרו ה - ו ( 531 - 579 ) והרדיפות נחלשו . אך בשנת 581 נסגרו שוב וחכמים רבים הגרו לתחום השבטים הערביים . התקופה הערבית היהודים עמדו לצד הערבים כאשר כבשו את בבל מידי הפרסים . שלטונם נמשך בין השנים 642 - 258 1 לספירה . במאה ה - 7 גדלה חשיבותה של יהדות בבל , שחזרה והיתה למרכז העם היהודי ומורשתו התרבותית . בתקופה זו , שנמשכה מהמאה ה - 7 עד המאה ה - וו , רבים מאוד מבני העם היהודי ( כ - 70 אחוז ) ישבו בבבל . מנהיגיהם היו ראשי הגולה וראשי הישיבות - הגאונים . הישיבות הגדולות והחשובות היו בסורא ובפומבדיתא . החיליפים הראשונים הכירו במעמדם הרם של ראשי הגולה , ומספר שהח'ליף עמר נתן לראש הגולה בסתנאי נסיכה פרסית לאשה . אחר כך סבלו היהודים כאשר אסר השלטון המסלמי בנית בתי כנסת חדשים , ועל השליט האחרון לבית אמיה מספר שהוציא להורג את ראש הגולה . בשנת 726 הופיע בקרב יהדות בבל ענן בן דוד , מיסד כת הקראים , שכפרו במסרת התורה שבעל פה והאמינו בתורה שבכתב בלבד . השליטים המסלמים מבית עבאס שירשו את שליטי בית אמיה משנת 750 ואילך , החזירו את הסדר במדינה ובגדאד היתה בירתה של הממלכה המסלמית . בתקופת הרון אלרשיד ( מלך בשנים 786 - 809 ) שרר שקט בממלכה וחכמי בבל יכלו לקים מגע גם עם ארצות צפון אפריקה ואירופה , נוסף על ארצות אסיה . התרבות החלונית התפתחה אף היא בקרב היהודים והערבים . החכמים היהודים תרגמו את חבוריהם של הפילוסופים היונים והרומאים וכך שמרו על מורשת זו בימים שבהם נעלמה כמעט לגמרי באירופה . הערבית תפסה לאט - לאט את מקומה של הארמית בפי היהודים . הח'ליף אלמתוכל ( 847 - 861 ) היה מסלמי קנאי . הוא הטיל מס מיחד על " הכופרים " ( יהודים ואחרים ) , מנע מהם למלא משרות צבוריות , כפה עליהם לבישת בגדים מיחדים ואסר עליהם לרכב על סוסים . בתי - הכנסת הפכו למסגדים והשלטונות לא הכירו עוד בראשי הגולה . בתקופתו החלה שקיעתה של יהדות בבל , שנמשכה עד המאה ה - ו ו . הח'ליפות הערבית הלכה גם היא והתפצלה , עד שמרכזה עבר מערבה . הקהלה המפארת סבלה גם מסכסוכים פנימיים , שנתגלעו בין ראש הגולה ובין הגאונים , ובין הגאונים לבין עצמם . העבדה שהישיבה של סורא נאלצה להזמין גאון ממצרים , רבי סעדיה גאון , מעידה על ירידתה של יהדות בבל . אחרי מות רבי סעדיה בשנת 942 הוחשה שקיעתה של הקהלה היהודית בבבל . בשנת 1040 בטלה ראשות הגולה . הישיבה בסורא נסגרה בשנת 948 , ואלו זו שבפומבדיתא עוד הוסיפה להתקים מאה שנה עד מותו של רב האי גאון ( 1038 ) , ואז עבר המרכז היהודי לארצות אחרות . אמוראים אסלאם אשור בבל , העיר בגדאד גאונים גלות בבל חדיב חמורבי חתים נתב היתדות מסופוטמיה ( ארם נהרים ) משנה נינוה סלוקים ערבים - הקמת האימפריה הערבית פרס ומדי פרתים קראים ראש הגולה שומר ואכד שמיים תלמוד תנאים ראו גם ערכים נפרדים לרב האישים הנזכרים בערך זה . בבל , העיר עיר מפרסמת מאוד בעולם העתיק . בבל שכנה במרחק כ - 100 קילומטר מדרום לבגדאד בירת עיראק בימינו . על פי הכתוב בתורה בספור מגדל בבל , שכנה העיר בארץ שנער . בבל היתה בירת ממלכת בבל , ואף העניקה לה את שמה . פרוש השם בבל - באב אלו - הוא שער האל , ואכן העיר היתה מרכז דתי של הבבלים . לפי התורה מקור השם במלה לבלל , לערבב ולבלבל " כי שם בלל ה'את שפת כל הארץ " ( בראשית יא ט ) . תולדות העיר בבל העיר בבל הגיעה למעמד של כרך בשנת 2000 לפני הספירה בערך . היא היתה לבירתה של ממלכה גדולה בימיו של חמורבי שיסד , הרחיב וחזק מאוד את מדינתו במהלך 43 כותרת מבבל ועליה ציור של אריה , הנמצאת היום במוזיאון באיסטנבול . החלקים העליונים של קירות הארמונות בבבל היו מעוטרים בציורים בצבעי כחול , אדום ולבן .

السابق  |  التالي