שממית

صفحة: 52

השממית הזוטית ושממית החרמון , שארכן עם הזנב ששה עד שבעה סנטימטרים בלבד . קשקשים , כריות הדבקה וזנב לשממיות גוף שטוח המכסה בקשקשים גריסיות . הקשקשים מרחקות זו מזו ואינן מגנות על הגוף הרך . גם הראש מכסה בקשקשים קטנות ולא מגנות . רגלי כל השממיות מפתחות ויש בהן חמש אצבעות שארכן שוה . שממיות הקרקע הן בעלות טפרים חדים בקצות האצבעות . לשממיות המטפסות יש קשקשים מיחדות גם בצד התחתון של האצבעות . קשקשים אלה יוצרות מעין כריות הדבקה , שבעזרתן השממיות נצמדות לסלעים ולקירות ומטפסות עליהם בקלות . קשקשי " כריות ההדבקה " מצידות בבליטות דקות , דמויות זיפים , החודרות לסדקים הקטנים בקיר ומצמידות את רגלי השממית אל הקיר . זנבה הקצר של השממית נתק בקלות ולאחר מכן ממשיך לפרפר , אף שאינו מחבר לגוף . משערים שבדרך זו השממית מתגוננת מפני אויביה , שתשומת לבם מפנית אל הזנב המפרפר ובינתים נמלטת השממית ומתחבאת . לאחר זמן צומח הזנב מחדש . תכונה זו קימת אצל משפחות נוספות של לטאות , כגון הלטאיים והחמטיים . עיניה של השממית עיניה של השממיות הן מיחדות במינן . הן גדולות ובעלות עפעפים מחברים שאינם נעים . העפעפים המאחים ( המחברים ) שקופים ויוצרים מעין משקף על כל עין . משקף זה מגן על העין ושומר עליה מפגיעות . במשך שעות היום אישוני השממיות מכוצים לכלל סדק מאנך ודק . בלילה הם מתרחבים ותופסים את רב שטחה של העין . לפיכך השממית מיטיבה לראות אף בחשכה כמעט מחלטת . ואמנם , השממיות פעילות בלילה . בלילה הן גם צדות את מזונן : חרקים ופרוקי - רגלים קטנים , ובעקר עשים המעופפים בלילה . לא פעם אפשר לראות את שממית הבתים הורדרדה עומדת ליד נורה דולקת על קיר המרפסת וצדה עשים וחרקים אחרים הנמשכים אל האור . בכך מסיעות השממיות לאדם , שכן רבים מן העשים מזיקים לחקלאות . השממית משמיעה קולה ומתרבה למרות ראיתן המשבחת בלילה , נראה שאין השממיות מסתפקות במראה עינים לצרך תקשות ביניהן ומשמיעות קולות . קולות השממיות שונים ומגונים . אחדים קשורים במזון , אחרים בחזור אחרי הנקבות וקולות אחרים - במלחמות הזכרים . השמעת הקולות היא תופעה יוצאת דפן בין הלטאות , והשממיות הן היחידות המשמיעות קולות של ממש . לטאות אחרות , כזקיות למשל , רק נושפות אויר . רביתם של השממיתיים נעשית על ידי הטלת ביצים . לרב השממית מטילה שתי ביצים כדוריות בעלות קלפה קשה . ביצים אלה מדבקות לכוכי סלעים או מוטלות מתחת לאבנים ולקלפות עצים . הבקיעה היא לאחר כחדשים , והצעירים עצמאיים לחלוטין . השממיות אינן דוגרות על ביציהן ואינן מטפלות בצעירים , כמקבל אצל רב הזוחלים . כמה מן השממיות מטילות פעמים אחדות בשנה . הקטנות בשממיות , כגון הזוטית מישראל , מטילות ביצה אחת שממיות ישראליות משפחת השממיתיים היא הגדולה במשפחות הלטאות בארץ . היא כוללת ששה סוגים ו - ו ו מינים המצויים בכל רחבי הארץ . מאלה מצוי מין אחד רק בחרמון . הבולטת בין מיני השממיות בישראל היא שממית הבתים שצבעה ורדרד . היא מצויה לרב בבתים ומטפסת על קירות , אך היא מצויה גם במקומות חיות טבעיים , תחת אבנים ובין סלעים . הגדולה ביותר בשממיות ישראל היא המניפנית המצויה , החיה על סלעים . בקצות אצבעותיה ישנן התרחביות דמויות מניפה , שהן " כריות ההדבקה " שלה , והן שהקנו לה את שמה . בירושלים ובנגב היא חודרת לבתים ומצויה שם במקום שממית הבתים . בחולות החוף והנגב מצויים שלושה מיני ישימונית , ששמם מעיד עליהם שהם מינים מדבריים . אלה שממיות קרקע קטנות ומגשמות , שביום הן חבויות בחול ומתחת לעצמים שונים . מינים בולטים נוספים החיים בארץ הם שממית העצים , למעלה : כריות ההדבקה של השממית מאפשרות לה להיאחז בסלעים ובקירות ולטפס עליהם בורקות , השממית פעילה בעיקר בלילה . למטה : השממית אוכלת יתושים וחרקים אחרים , ובכך מגינה על האדם מפגיעתם של מזיקים אלה . בתמונה - שממית הגקו הנחשבת לגדולה בשממיות . אורכה מגיע עד שלושים סנטימטרים , והיא נפוצה בדרום - מזרח אסיה .

السابق  |  التالي