תכי, תכיים

صفحة: 150

מרגליו ומפצח את הפרי במקורו . לשונו הקצרה והעבה מסיעת לו להוציא את החלק הנאכל מתוך הפרי המפצח . מזונם של רב התכים מרכב בעקר מפרות . כמה סוגים לא מפתחים , כגון הלורי הלוריקיט והנסטור נזונים בעקר מצוף ומגרגרי אבקה , אך אוכלים גם פרות וחרקים . לתכים אלה יש לשון שעירה או מפצלת , המשמשת ליניקת צוף מן הפרחים . קנון ודגירה רב התכאים מקננים בנקרות עצים . במינים הגדולים מספר הביצים לרב שתים - שלוש ובמינים הקטנים שש עד תשע ביצים . משך הדגירה שונה ממין למין - בין 17 - 35 יום . הגוזלים הבוקעים מן הביצים עירמים ועורים וזקוקים לטפולם המסור של ההורים עד שהם גדלים ומתבגרים . כמה מיני תכאים , וביניהם ההבני מאפריקה , בונים את קנם במחלה שהם חופרים בתוך קן של טרמיטים ( חרקים הדומים לנמלים ) . כאן , בתוך התל הבנוי בץ מקשה , הגוזלים והביצים מוגנים מפני אויב . יש הרואים בתופעה זו סימביוזה ( חיי שתוף ותלות ) בין התכי והטרמיטים . התכאים לסוגיהם הקטן בין התכים הוא הברתכי , החי בגינאה החדשה וארכו כ - 10 סנטימטרים , בערך כגדל הפשוש . הגדולים והצבעוניים בין התכאים נמנים עם הסוג ארה . ארכם עד מטר , וכחצי מזה הזנב הארך . יש ביניהם מינים כחלים , אדמים וירקים עם נוצות מגונות בצבעים שונים . הם חיים באמריקה התיכונה , וילידי האזורים האלה מגדלים רבים מהם . בגני החיות מרבים לגדלם , וגם בספרי שברמת - גן אפשר לראותם . התכאים בני הסוג אמזונה הם תכיים בינוניים החיים באמריקה הדרומית ובעקר ליד נהר האמזונה - ומכאן שמם . צבעם ירק עם כתמים אדמים או כחלים . הם מסתגלים היטב לשבי ונפוצים בגני חיות . הקקדו הוא הסוג הבולט והמכר בין התכים שמוצאם באוסטרליה . התכים מסוג זה הם בגדל עורב , צבעם לבן ולמינים השונים יש גונים שונים של ורד או צהב . על ראשם ציצית נוצות קשוט הנראית ככרבלת . הם מן הפקחים בתכים , אך אינם מחקים קולות . סוג אחר המצטין בצבעיו הוא הלורי , החי באיי מולוקה שליד גינאה החדשה . גדלו כגדל היונה והוא נזון בעקר מצוף , אך אוכל גם פרות וחרקים . מיחד במינו הוא הקקפו , המצוי בניו - זילנד . גדלו כגדל פרגית , צבעו ירק - צהבהב והוא חי על הקרקע ואינו מסגל לעוף . ביום הוא ישן בנקרות עצים ובלילה יוצא לפעילות ואוכל עלים ופקעות . סוגי התכים הבולטים באפריקה הם האפרור וההבני . האפרור הוא תכי אפר , שזנבו אדם וגדלו כגדל יונה . הוא מיטיב לחקות קולות ומסגל לדבר יותר מכל בני משפחת התכיים , ולכן נפוץ מאוד בשבי . ההבני הוא תכי קטן בגדל בלבול . צבע היסוד שלו ירקי ולמינים השונים יש גם פנים אדמים , ראש שחר , חזה צהב ועוד . שני בני הזוג נמצאים יחד כל השנה ואינם נפרדים , ולכן שמם המדעי הוא " צפורי האהבה". התכון האוסטרלי הוא כיום צפור הנוי הנפוצה ביותר בשבי , ורק הקנרי מתחרה בו . גדלו כגדל הבלבול והוא חי באוסטרליה . בטבע צבעו ירק , ויש לו מצח צהב ונוצות אפרות על הכנפים . בשבי הוא מופיע גם בצבעי לבן , צהב , כחל ועוד . הוא מתרבה בשבי ונזון מזרעים . מרבים לגדלו גם בישראל . תכיים בישראל בישראל מצוי גם תכי אחד שאינו חי בשבי . ארכו של תכי זה , הנקרא דררה , הוא 41 סנטימטר , כולל זנב שארכו 23 סנטימטר . צבעו ירק ורק מקורו אדם . לזכר יש צוארון כתם בערף וענק שחר על הגרון . מיני הדררה חיים באסיה ובאפריקה , המין המופיע אצלנו נצפה בטבע לראשונה בראשית שנות ה - 60 . מאז גדלה אכלוסיתו ובשנות ה - 90 היא כוללת יותר מ - 1,000 פרטים . הדררות מקננות בחרים הקימים בעצים ואף בקירות בתים . יש הרואים בדררות המזדמנות בארץ פליטות תרבות שברחו מהשבי , ויש הרואים בהן פרטים נודדים שהרחיקו לנדד . הדררות נפוצות ברב אזורי הארץ - מאילת בדרום , דרך עין גדי , ירושלים ומישור החוף במרכז , ועד עמקי הצפון . תכי נוסף המקנן בישראל הוא הקוניור שחר - הראש . קנים שלו נמצאו בשרון ובעמקי הצפון החל בשנות ה - 90 . מוצאו בדרום אמריקה , ובישראל הוא פליט תרבות . טרמיטאים עופות קנרי ( כנרית ) יכולתו של התוכי לחקות את קולו של האדם ולהגות מילים בעלות משמעות הפכו אותו לדמות באגדות ובסיפורים , המוסיפה מימד משעשע וקליל , התוכי מתואר בהם כנבון מאוד , ובדרך כלל כיד ימינו של הגיבור או של יריבו . למעלה : התוכים חיים בלהקות גדולות ביערות הגשם . במעופם הם צובעים את השמים בצבעיהם המרהיבים וממלאים את האוויר בקריאותיהם הרמות . בתמונה - תוכים בתחנת האכלה . למטה : תוכי מקאו ,

السابق  |  التالي