תכי, תכיים

صفحة: 149

אמריקה בידי הספרדים , ובמאות האחרונות נפוץ גדולו בכל העולם . גם בישראל מרבים לגדלו . כיום הוא תופס את המקום השני , אחרי החטה , בין צמחי התרבות ממשפחת הדגניים . באמצע שנות התשעים שוקו בישראל כ - 100 אלף טונות תירס טרי ו - 2.5 טונות גרגרים . גרגרי התירס מכילים יותר מ - 60 אחוז פחמימות ( בעקר עמילן ) , כ - 10 אחוזים חלבון וכחמשה אחוזים שמן . מפיקים מהם קמח , עמילן , סכר , שמן וכהל . הגרגרים עצמם משמשים כמספוא לבעלי - חיים . תירס ירק משמש גם להכנת תחמיץ או מגש כמספוא טרי , ומשרידי צמחי התירס מפיקים סיבים וניר . זהו צמח שתועלתו לאדם רבה ביותר . חלקי הצמח , האבקתו ואשבולו גבעולו של התירס הוא קנה אטום הבנוי פרקים - פרקים . ממפרקיו התחתונים יוצאים שרשי תמך הננעצים בקרקע ותומכים בצמח . עלי התירס דמויי האזמל הם ארכים ורחבים ומכסים בשערות . התירס הוא צמח חד - מיני וחד - ביתי , כלומר , יש לו פרחים זכריים ופרחים נקביים , המופיעים על אותו הצמח . הפרחים הזכריים מופיעים כמכבד בראש הצמח . המכבד בנוי שבוליות רבות , שבכל אחת מהן ישנם שני פרחים . בפרחים אלה מצויים אבקנים עשירים באבקה , שגרגריה קלים ונשאים ברוח . הפרחים הנקביים סדורים בתפרחות מטיפוס האשבול . לתפרחת זו שזרה עבה , שעליה יושבים הפרחים בעלי העליים הארכים . ארך עמודי העלי 20 סנטימטר ויותר , ובקצותיהם מצויות הצלקות הקולטות את גרגרי האבקה . " שערות " התירס הן למעשה עמודי העלי . האשבול כלו עטוף בכמה עלי מתחל , המגנים על הפרחים . לאחר ההפריה מתפתחים הפרות , שהם גרגרים הנשארים צמודים לשזרה . האשבולים נקטפים עם הבשלת הפרות או בעודם עסיסיים . התירס שאנו אוכלים הוא אפוא תפרחת או תפריה הנקראת אשבול ומכילה הרבה פרות חד - זרעיים . השם " קלח", שבו מכנים את התירס , אינו מדיק . דגניים צמחים תכי , תכיים עופות ממשפחת התכיים שבסדרת התכאים . אלה הם צפורים קטנות או בינוניות , צבעוניות ביותר , החיות בעקר ביערות הטרופיים בלהקות גדולות . התכיים מרבים להשמיע קולות פטפוט , ורבים מהם מסגלים גם לחקות קולות ואף מלים פשיטות בשפת האדם . קל לגדלם בשבי והם מאריכים ימים . בשל כל התכונות האלה הם הפכו לצפורי הנוי המקבלות ביותר בעולם . לתכים כנפים קצרות ומעגלות ותעופתם חלשה , אך הם מיטיבים לתמרן בין עצי היער הסבוכים . רגליהם קצרות וחזקות ואצבעותיהן פונות שתים קדימה ושתים לאחור , ולא שלוש קדימה ואחת לאחור , כמו אצל רב הצפורים . סדור זה של האצבעות מאפשר להם ללפת בחזקה את הענפים שעליהם הם יושבים והולכים . בשעת טפוס הם נעזרים גם במקורם החזק , שהוא קצר ולסתו העליונה מאנקלת וכפופה . כך יש לתכי המטפס מעין שלוש גפים המשמשות אותו . סדור האצבעות מתאים ללפיתת פרות , והמקור - לסחיטת הפרות העסיסיים ולפצוח הפרות היבשים . בדרך כלל התכי אוכל , כשהוא לופת את מזונו באחת מקורו של התירס ביבשת אמריקה , שם תורבת על ידי האינדיאנים לפני אלפי שנים . מאמריקה התפשט התירס תחילה לאירופה ולאחר מכן לעולם כולו . מימין - תירס מעוטר לפי מסורת אינדיאנית . התירס נאכל בצורות שונות : בקלחים בגרגרים , מבושל , בסלט ואף קלוי כ " פופקורן . ( במרכז ) . מלבד מוצרי המזון הרבים הנעשים ממנו האדם אף מפיק ממנו שמן , משמאל - קלח תירס ישראלי . התוכי בונה בדרך כלל את קינו על עצים , ושם מגדל את גוזליו , הנולדים עירומים לחלוטין וחסרי ישע . רק לאחר הטיפול המסור יהפכו לבוגרים ויקבלו את צבעיהם המרהיבים . בתמונה - תוכי מאכיל את גוזליו ,

السابق  |  التالي