שמעוני, דוד

صفحة: 57

האידיליות של שמעוני , על חיי החלוצים והלוחמים בימי העליה השניה , אינן תמיד שלוות . שמעוני גם כתב הרבה משלי חיות ועופות , שהנמשל בהם הוא צבורי וספרותי . הוא חבר גם מחזות . בשנותיו האחרונות כתב דוד שמעוני קטעי הגות פילוסופיים , שנאספו בקבץ " בחשאי". הוא גם תרגם מספרות המופת הרוסית יצירות משל פושקין , טולסטוי , לרמונטוב ואחרים . מיצירותיו : " מצבה", " ספר האידיליות", " בשבילי הביבר", " מולדת", " ספר הפואמות", " שירים". איליאדה ואודיסאה ברנר , יוסף חיים גורדון , אהון דוד עתוני ילדים ונער שמעיה ואבטליון הזוג הרביעי בחמשת ה " זוגות " של חכמי ישראל . השנים חיו בירושלים במאה ה"ו לפני הספירה . שמעיה היה נשיא הסנהדרין ואבטליון אב בית - הדין . לפי מסרת המצויה בתלמוד הבבלי , שמעיה ואבטליון היו גרים או בני גרים , והעם אהב והעריץ אותם . לפי מסכת אבות , היתה המימרה השגורה בפיו של שמעיה : " אהב את המלאכה ושנא את הרבנות". שניהם כנו בפי תלמידם הלל הזקן " גדולי הדור " ו " גדולי עולם". חוץ ממקרה אחד - תמיד נמסרו ההלכות בשם שניהם . הלל הזקן זוגות סנהדרין תקופת המשנה והתלמוד שמפוליון , ז'ן פרנסואה היסטוריון וחוקר שפות צרפתי , אבי הענף המדעי של חקר מצרים העתיקה ( אגיפטולוגיה ) . מלא תפקיד מרכזי בפענוח הלשון המצרית העתיקה . חי בשנים 1790 - 1832 . ז'ן פרנסואה שמפוליון שלט בשש שפות מזרחיות עתיקות בהיותו בן שש - עשרה , מלבד שליטתו ביונית עתיקה ובלטינית . בגיל זה הוא הגיש עבודת מחקר לאקדמיה של גרנובל בצרפת , ובה טען כי הלשון הקופטית היא שפת מצרים העתיקה . טענה זו לא היתה נכונה , אך היא מעידה על מחשבתו המקורית והעצמאית . בגיל תשע - עשרה היה שמפוליון לפרופסור להיסטוריה . עקר פרסומו של שמפוליון בא בעקבות פענוח " אבן רוזטה". אבן זו התגלתה בשנת 1799 ברוזטה ( רשיד בימינו ) ליד אלכסנדריה שבמצרים . היא מכילה כתבת בכתב החרטמים , מתחתיה קטע בכתב מצרי דמוטי ( עממי ) , ומתחתיו תרגום הקטע ליונית עתיקה . כתבת זו היא שאפשרה לפענח את כתב החרטמים . הכתבת היא הכרזה בשבחו של המלך תלמי ה - 5 , ששלט בסוף המאה ה - 2 לפני הספירה . בעבודת הפענוח החל האנגלי תומס ינג , ואחרי כן נטל על עצמו שמפוליון את המשימה . הוא פרסם את ממצאיו בשלבים בשנים 1821 - 1822 , ובסיום שורת הפרסומים הגיע לפענוח כמעט מלא של הכתב המצרי הקדום ושל יסודות הדקדוק של השפה המצרית . בכך נפתחה הדרך להבנת הממצאים המצריים הכתובים . כתב החרטמים מצרים העתיקה שמר צמח תבלין ממשפחת הסוככיים הכוללת כ - 3,000 מינים של צמתי בר הנפוצים על פני כל כדור הארץ , ובעקר באזורים הממזגים . השמר הוא אחד הבולטים בצמחי התבלינים . בסוג שמר יש חמשה מינים שתפוצתם בארצות הים התיכון ובאירופה . בישראל מיצגת משפחת הסוככיים על ידי 40 סוגים וכ - ו 00 מינים הנפוצים בכל הארץ . לרבים מצמחי המשפחה שמן אתרי חריף ונדיף והם מפיצים ריח עז . על כן רבים מהם משמשים כצמחי תבלין . בעלי שבת ריחני - הנקרא בטעות שמיר ומבלבלים בינו לבין השמר הדומה לו בצורתו - משתמשים לבשול ולתבול מלפפונים כבושים ושאר ירקות . זנים תרבותיים של השמר גדלים באמריקה הדרומית , באירופה ובהודו . זנים אלה שונים זה מזה בצורה , במבנה ובתכונות הכימיות שלהם . שמר פשוט אחד ממיני השמר הנקרא שמר פשוט , גדל בר ברב אזורי הארץ . זהו עשב רב - שנתי זקוף המתנשא לגבה רב , לעתים עד שני מטרים . ענפיו העליונים חסרים כמעט עלים ואלו בחלקיו התחתונים עלים גזורים מנצים שלוש או ארבע פעמים לאנות רבות ודקות . העלים נובלים לקראת הקיץ , ובקיץ השמר עומד בשלכת כרבים מצמחי ארצנו . בחדשי הקיץ פורח השמר בשפעת פרחים קטנים וצהבים הסדורים בסוככים , כדרך בני משפחת הסוככיים . לאחר ההאבקה וההפריה מתפתחים הפרות . פרי השמר נקרא דו - זרעון . זהו פרי יבש וקטן , שצורתו סגלגלה וארכו ארבעה עד ששה מילימטרים . בפרי שתי פרודות , שבכל אחת מהן מצוי זרע אחד ולארכן עוברות צלעות בולטות . עם הבשלת הפרות הודות לידע הרב שצבר מנעוריו בלשונות המזרח העתיקות ולשקדנותו הרבה הצליח שמפוליון לפענח את כתב החרטומים המצרי , בתמונה - אבן רחקה שנמצאה במצרים , ועליה כתובת בשלוש שפות , שהביאה לפענוח הכתב המצרי הקדום .

السابق  |  التالي