صفحة: 190

בממלכת יהודה פעלו והשפיעו הנביאים ישעיהו , ירמיהו ואחריס , שדבריהם והגותם הטביעו חותם לא רק על עם ישראל אלא גם על ההגות האנושית כלה , באמצעות הדתות המונותאיסטיות ( המאמינות באל אחד ) - הנצרות והאסלאם . משחרבה נינוה בירת אשור בשנת 612 לפני הספירה על ידי הבבלים , שעבדו העמים הכפופים לה לבבל , וימיה של ממלכת יהודה לא ארכו . היא כרתה ברית עם מצרים נגד בבל וסופה שהובסה על ידי נבוכדנאצר . מלכה האחרון של יהודה , צדקיהו , הגלה עם רבים מתושבי הארץ לבבל ( " גלות בבל") וירושלים ובית - המקדש נהרסו בשנת 586 לפני הספירה . שיבת ציון והתקופה ההלניסטית אך לאחר שהפרסים הביסו את בבל , בשנת 539 לפני הספירה , חזרו חלק מן הגולים לארץ יהודה . חומות ירושלים שקמו ובית - המקדש השני נבנה בהנהגתם של זרבבל , עזרא ונחמיה , ששבו עם הגולים מבבל . התקופה שמשיבת ציון עד חרבן בית - המקדש השני , כעבר כשש מאות שנים , מכנה " תקופת בית שני". תחת שלטונה של פרס זכו היהודים למדה רבה של עצמאות . בראש הישוב עמד הכוהן הגדול , ולידו מועצה שנקראה " כנסת גדולה". שטח הישוב היהודי הלך והתרחב . גם לאחר שכבש אלכסנדר מוקדון , בשנת 333 לפני הספירה את ארץ - ישראל , לא שנה מעמדם של היהודים . הם נהלו את חייהם כרצונם . יורשי אלכסנדר מוקדון נלחמו ביניהם על חלקת ממלכתו . מאבק ממשך התנהל בין התלמיים , יורשיו במצרים , לבין הסלוקים , מלכי סוריה , על השלטון בארץ - ישראל . במאה ה - 3 לפני הספירה היתה ידם של התלמיים על העליונה , אך במאה שלאחריה נכבשה הארץ בידי הסלוקים , ששלטו בה עד הקמתה של מדינת החשמונאים . המלכים היונים בקשו להשליט את התרבות היונית - ההלניסטית - ואת פלחן האלים היוניים בכל ארצות כבושיהם . בדרך כלל הם לא נתקלו בהתנגדות , וגם ביהודה היתה שכבה חברתית שקבלה תרבות זו , בצד האמונה היהודית . אבל כאשר אנטיוכוס ה - 4 רצה לכפות על היהודים בכח את פלחן האלים היוניים הוא קומם רבים מהעם וגרם למרד בראשות בני משפחת החשמונאים בשנת 167 לפני הספירה ( מרד המקבים ) . הצבא הסורי גרש מארץ - ישראל וקמה בה ממלכה יהודית עצמאית . עצמאותה של ממלכת יהודה בהנהגת השליטים החשמונאים החלה למעשה בשנת 140 לפני הספירה , כאשר אספת העם אשרה את מעמדו של שמעון החשמונאי כנשיא וכוהן גדול וכן שמשרתו תעבר בירשה לבניו . שושלתו משלה ביהודה כ - 80 שנה , עד שהארץ נכבשה בידי הרומאים . בימי המלך אלכסנדר ינאי ( 103 - 76 לפני הספירה ) הגיעו גבולותיה של ממלכת החשמונאים כמעט עד גבולות ממלכת דוד . אשתו שלומציון אלכסנדרה ירשה את הממלכה לאחר מותו . סכסוכים בין בניה הביאו להתערבות הרומאים , שהשפעתם באזור החלה עוד קדם לכן , ובשנת 63 לפני הספירה כבש המצביא הרומאי פומפיוס את הארץ וממלכת יהודה העצמאית באה אל קצה . התקופה הרומית יהודה היתה למדינת חסות רומית . המלך הורדוס , שהיה ממוצא אדומי , שלט בארץ ( בשנים 37 - 4 לפני הספירה ) בעזרת אנשי ממשל וצבא לא יהודים . ביזמתו הוקמו ערים חדשות ונמלים והוא ערך שפוצים נרחבים בבית - המקדש . הורדוס התערב במסרת ובארחות החיים היהודיים ועורר התנגדות רבה . את מתנגדיו העניש בחרמה . גם בתקופתו ובתקופה שאחרי מותו , שבה שלטו בארץ בניו ויורשיהם בחסות נציבים רומאים , היתה ארץ - ישראל נתיב מסחרי חשוב , כגשר יבשה גדול בין הנהר פרת ובין הים התיכון ובין מצרים ואסיה הקטנה . בתקופת השיא של הקיסרות הרומאית היתה ארץ - ישראל מישבת בצפיפות באכלוסיה חקלאית . בימי הורדוס אנטיפס בן הורדוס , שהיה מושל הגליל , חי ומת ישו איש נצרת . משנתו , שהיתה מבססת על היהדות , הופצה בידי תלמידיו , וביחוד בידי פאולוס ( שאול התרסי ) , עד שהיתה לדת נפרדת , הדת הנוצרית , שמאמיניה מקדשים מקומות שונים הקשורים למארעות מחיי ישו בארץ . בקרב היהודים היו קבוצות - הקנאים - שהתנגדו לשלטון הרומי , ובשנת 67 לספירה פרץ המרד הגדול נגדם . מרכז המרד היה ביהודה , והוא הסתים כעבר שלוש שנים ( בשנת 70 ) בכבוש ירושלים לאחר מצור ארך ובשרפת בית - המקדש בידי טיטוס . הקנאים התזיקו במבצר מצדה עד פסח שנת 73 . האבדות היו קשות מאוד ורבים הגלו מן הארץ ונמכרו לעבדות . בכל זאת נשאר בארץ - ישראל ישוב יהודי צפוף , ה " סנהדרין", מועצת זקני העם , המשיכה להתקים ומרכזה עבר ליבנה בראשות הנשיאים לבית הלל . אלה הניחו את היסוד למסגרת היהדות ללא בית - מקדש , שהבטיחה את המשך קיומו של העם . מלך פרס , דריוש ה - 1 , שלט בארץ - ישראל בשנים 485 - 521 לפני הספירה . במהלך תקופת שלטונו חודשה עבודת הבנייה של בית - המקדש בירושלים . פרט מאיור על תרס שנמצא באי כרתים .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


 لمشاهدة موقع كوتار بأفضل صورة وباستمرار