יין

صفحة: 101

יין משקה כהלי - מכיל כהל - המיצר ממיץ ענבים . יש מינים רבים של יינות , הנבדלים אלה מאלה בצבע , בטעם ובשעור הכהל שבהם . שעור הכהל ביין הוא בדרך כלל בין ששה ל - 22 אחוזים . כמות קטנה של יין מעוררת ומשפרת בדרך כלל את מצב הרוח , אך כמות גדולה עלולה לגרם לשכרות . היין נפוץ בעולם כלו מאז ימי קדם . בתורה מספר כי נח היה האדם הראשון שנטע גפן , עשה מענביה יין והשתכר . משערים כי האכרים בפרס הקדומה , שישבו על חופיו של הים הכספי , היו בין הראשונים שיצרו יין . כ - 3,000 שנה לפני הספירה הגיע סוד יצורו של היין למצרים הקדומה , כפי שמעידות תמונות אשר התגלו על קירות חדרי קבורה מצריים . בתנ"ך נזכר היין פעמים רבות כמשמח לבב אנוש : " ושמח לבם כמו יין"( זכריה י ז ) . יין שמש כנסך - קרבן שבא מן המשקאות - בבית - המקדש , ואף היו מפרישים ממנו תרומה ומעשר לכהנים . בחצרות המלכים היה שר משקים מיחד , שתפקידו להגיש למלך יין וגם לטעם ממנו , כדי לודא שלא הכנס בו רעל . לאורחים היו מגישים יין . לאות ידידות וכסמל של הכנסת אורחים . היין אף סמל את ימי השלום והרוחה של עם היושב לבטח על אדמתו : " ונטעו כרמים ושתו את יינם ... ולא ינתשו עוד מעל אדמתם"( עמוס ט יד - טו ) . אולם בתנ"ך מצויות גם מלים קשות נגד שתית יין מפרזת : " ביין שגו ובשכר תעו"( ישעיה כח ז ) . אסור על יין נסך המקפידים בשמירת מצוות נזהרים שלא לשתות יין נסך . זהו יין הנמצא בכלי פתוח שלא - יהודי נגע בו , ועל ידי כך נעשה אסור ליהודי בשתיה מחשש שמא התכון הגוי לנסך ( לשפך ) אותו לצרך עבודה זרה . היין היה משקה נפוץ אצל היונים והרומאים הקדמונים . הוא תפס מקום חשוב בטקסים הדתיים שלהם , וליונים היה אפלו אל יין , דיוניסוס שמו , שנקרא בפי הרומאים בכחוס . במאה ה - 4 לפני הספירה הביא אלכסנדר מוקדון את הגפן ואת סוד יצור היין לאסיה הקטנה . היונים הביאו את הגפנים גם לדרומה של צרפת . נראה כי בתקופה מאחרת יותר הביאו הרומאים את הגפן לדרומה של צרפת ולגרמניה . גם באמריקה הצפונית גדלו מיני גפנים . כשעלה ליף אריקסון , מנהיג הויקינגים , על חופה המזרחי של אמריקה הצפונית , בשנת 1000 בערך , ראה שם כל כך הרבה גפני בר , עד שקרא לארץ וינלנד ( ארץ הגפן ) . לימים הביאו מגלי ארצות ומיסיונרים ( מפיצי הנצרות ) ספרדים גפנים מאירופה לקליפורניה . תהליך יצור היין היין האמתי מיצר מענבים אך בתקופות ובמקומות שונים , וגם בימינו , עשו יין גם מפרות ומצמחים אחרים . הענבים הם הפרי המתאים ביותר ליצור יין . הם מכילים סכר בשעור המספיק לתסיסה , וכן שמרים המחוללים את תהליך התסיסה , שבו הסכר הופך לכהל . תהליך יצורו של היין כיום דומה ביסודו לזה שמלפני אלפי שנים . הקדמונים היו דורכים ברגליהם את הענבים בגת עשויה אבן , וממנה היה המיץ זורם לבור שנקרא יקב . שם היו משאירים אותו לתסס . היום מיצרים את היין במפעלים גדולים , הנקראים אף הם יקבים . ביקבים סוחטים את הענבים ומניחים למיץ לתסס בתוך חביות עץ גדולות . השמרים הטבעיים של היין , המצויים בקלפות הענבים , מתסיסים את המיץ וחלק מהסכר שבענבים הופך לכהל ולפחמן דו - חמצני . ככל שהענבים בשלים יותר , כן גדלה תכולת הסכר שבהם ופוחתת תכולת החמצה . בוצרים את הענבים כשהם מגיעים לשלב ההבשלה הדרוש . מכבשים שוברים את הקלפות ומשחררים את המיץ , אך אינם מרסקים את החרצנים . רב מיצי הענבים הם חסרי צבע . צבעו של היין מקורו בקלפות הענבים . יין לבן עושים על ידי התססת המיץ , בלי להשתמש בקלפות של הענבים . יין אדם עושים על ידי התססת המיץ יחד עם קלפות הענבים . לאחר שהיין מקבל את הצבע , מוציאים את היין האדום , בתמונה ) נוצר מתסיסת מיץ הענבים עם הזגים שלהם ( קליפותיהם ) . לאחר שהיין מקבל את צבעו האדום מוציאים את הקליפות והיין ממשין לתסוס . בימי קדם היו דורכים על הענבים כדי להוציא מהם את המיץ . היום נעשה הדבר במכונות משוכללות , המרסקות מאות טונות של ענבים ביום . בתמונה - מכבש לפעולה רצופה מרסק את הענבים .

السابق  |  التالي