|
|
صفحة: 25
המפרסמים ומחירו של כנור סטרדיוריוס עשוי להגיע היום למיליוני שקלים . בימי סטרדיוריוס הגיעה בנית הכנורות לרמתה הגבוהה ביותר ועם מותו החלה ירידה הדרגתית באיכותם . שני בניו המשיכו את פעלו , אך הכלים שבנו נופלים באיכותם מאלה שבנה אביהם . כלי פריטה כנור סטרוינסקי , איגור מלחין רוסי , שבמהלך הקרירה הארכה שלו יצר מוסיקה בסגנונות שונים : מוסיקה לבלט , מוסיקה במקצב סוער וחדשני שכנה " פרימיטיבי " ; בסגנון קלסי מחדש ( " נאוקלסי " ) ; ב " שיטת 12 הטונים " ועוד . חי בשנים 1882 - 1971 . איגור סטרוינסקי היה בן למשפחה מוסיקלית ; אביו היה פיודור סטרוינסקי זמר אופרה . בהיותו בן תשע - עשרה הוא נגן מיצירותיו לפני המלחין הרוסי רימסקי קורסקוב , וזה המליץ לפניו ללמד אצלו את יסודות המוסיקה . רק שש שנים לאחר מכן הוא התקבל ללמודים פרטיים אצל קורסקוב , אך כעבר שנה נפטר רימסקי קורסקוב , וכך גם הסתימו למודיו המוסיקליים של סטרוינסקי . בתקופה זו נגנו כמה מיצירותיו והקנו לו שם של תלמיד מכשר . האמרגן סרגי דיגילב , שהקים להקת בלט רוסי בפריס באותה עת , בקש מסטרוינסקי שיכתב למענו מוסיקה למחול . התוצאה היתה " צפור האש " - יצירה שעדין נכר בה היטב חותמו של רימסקי קורסקוב . לאחר מכן כתב סטרוינסקי בשביל להקת הבלט את " פטרושקה " , יצירה מענינת ומקורית יותר , שבה כבר מתגלים נצני הסגנון המודרני שלו . בשנת 1913 הוא כתב את הבלט " פלחן האביב " , שבצועו עורר שערוריה , ובאולם אף התעוררו תגרות בין מחיבי היצירה ושולליה . ביצירה זו שם סטרוינסקי את הדגש במקצבים סוערים , מטרפים כמעטי תזמור מגון וחדשני ואוירה פראית . סגנונו בתקופה זו נקרא " פרימיטיביזם " שאינו שואף למנגינות ערבות ובעלות הרמוניה . מלחין חדשן בזמן מלחמת העולם הראשונה הבין סטרוינסקי שהסגנון המוסיקלי הכבד והמסרבל שבו יצרו הוא ועמיתיו , הוא מצמצם באפשריותיו . לכן החל לכתב יצירות קצרות , בעלות מבנה פשוט , המתזמרות בקלילות . דגמה ליצירה מתקופה זו היא " ספורו של חיל " , שנכתבה לשבעה כלים ולקרין . בשנת 920 1 החל סטרוינסקי להתענין בסגנון הקלסי הקדום יותר . יצירותיו מתקופה זו הן בעלות מבנה אפיני לסגנון הקלסי הקדום ולאפיו המצמצם והחסכוני בהמר מוסיקלי . בתקופה זו הוא גם נתק את עצמו מהמוסיקה הספורית שהרבה להלחין בעבר , ועבר למוסיקה מפשטת . כמו כן נסה סטרוינסקי מאותה עת שלא לערב רגשות ביצירותיו ובקש להפכן ל " יבשות " . בסגנונו החדש , הנקרא סגנון " נאוקלסי " , המשיך סטרוינסקי לכתב במשך כ - 30 שנה . יצירתו האחרונה בסגנון זה , שנכתבה בשנת 1951 - " דרכו של פוחז " - היא לדעת רבים המצלחת שבהן . בתקופה שלאחר מכן הוא עבר לכתב ב " שיטת שנים - עשר הטונים " שיצר המלחין ארנולד שנברג , ומאחר יותר בשיטת ה " סריליות " הדומה לקודמתה . סגנונו השלישי של סטרוינסקי מהוה שנוי חדשני לגביו , אך האפי המצמצם והתמציתי של יצירותיו נשמר . יצירותיו מתקופה זו הן ברבן בעלות תכן דתי , כמו " יצחק ואברהם " , " נח והמבול " ועוד . בתקופות " הפרימיטיבית " וה " נאוקלסית " נודעה לסטרוינסקי השפעה רבה על מלחינים אחרים והוא נחשב לאחד מגדולי המלחינים המודרניים . אולם בשנים האחרונות לחייו , כשעבר לכתב בסגנונו של שנברג , ירדה קרנו בעיני מלחינים ומוסיקאים רבים וגם הקהל לא נהר לשמע את יצירותיו . בלט דיגילב , סרגי מוסיקה קנטטה רימסקי - קורסקוב , ניקולי שנברג , ארנולד עיצוב הבמה ליצירת הבלט הידועה שכתב סטרווינסקי , - פטרושקה - , ב " לה סקלה " שבמילנו . ביצירה מקורית זו התגלתה נטייתו של סטרווינסקי לסגנון המודרני . תלבושת שעוצבה ל " ציפור האש " יצירת בלט מאת איגור סטרווינסקי , שנכתבה תחת השפעת מורו , המלחין הרוסי רימסקי - קורסקוב .
|
אנציקלופדיה אביב בע"מ
|