מאפו, אברהם

صفحة: 102

מנהג שהקנה לו את הכנוי " פה קדוש " . הוא אמר , כי " כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה , ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו " . ועוד אמר : " אפלו גוי ועוסק בתורה , הרי הוא ככוהן גדול " . גדלתו המוסרית ואהבתו לבריות ולתורה מצאו בטוי בדעות שהביע ובדברי אגדה שאמר . יחסו . אל מורו אלישע בן אבויה , שיצא לתרבות רעה וכנה בשל כך " אחר " , מעיד על פתיחותו ונאמנותו . בסובלנותו הרבה נסה רבי מאיר לקרב את " אחר " ולהחזירו ליהדות . הוא היה בקי בפילוסופיה ותכופות נהל וכוחים עם לא - יהודים . נודעת אמרתו : " כל היושב בארץ - ישראל - ארץ - ישראל מכפרת עליו " . אשתו של רבי מאיר , ברוריה , היתה אף היא מלמדת בתורה . חכמתה ואדיקותה באו לידי בטוי ביום שבת אחד , שבו מתו יחד שני בניהם הצעירים והיא לא גלתה זאת לאישה אלא במוצאי שבת בלבד . רבי מאיר בעל הנס לפי אחת הסברות רבי מאיר אינו אלא רבי מאיר בעל הנס , הקבור ליד חמי טבריה . תומכי הגרסה הזאת טוענים כי רבי מאיר כנה " בעל נס " , בשל הנס שארע לו כאשר יצא לרומא לפדות את אחות אשתו משביה . לפי סברה אחרת רבי מאיר בעל הנס הוא רבי מאיר קצין , שעמד בראש 330 רבנים מצרפת שעלו לארץ - ישראל בראשית המאה ה - 13 . לאחר מותו נקבר רבי מאיר בגוש חלב וקברו , שנודע בשם " קבר רבי מאיר בעל הנס " , הפך מקום עליה לרגל . למקום יחסו סגלות מרפא לחולים ומתן פרי בטן לעקרות , ומדי שנה , ביום י"ד באיר , נערכת בו " הלולה דרבי מאיר בעל הנס " . עם דלדול הישוב בגוש חלב או בטולו , התחילו לכנות בשם " קבר רבי מאיר בעל הנס " את הקבר שבטבריה , על חוף הכנרת . על - שמו של רבי מאיר בעל הנס נקראו קפות הצדקה שהיו נפוצות בבתים ובבתי - הכנסת של היהודים בגולה בתחלת המאה ה - 19 , ובהן נאספו תרומות למען עניי ארץ - ישראל . שליחים מארץ - ישראל היו יוצאים בכל שנה לתפוצות כדי לקחת את התרומות . בר - כוכבא , שמעון ברוריה הלכה חנינא בן תרדיון יהודה הנשיא נושל משנה עקיבא , רבי פילוסופיה תקופת המשנה והתלמוד מאפו , אברהם סופר עברי . מחבר הרומן הראשון בשפה העברית " אהבת ציון " . חי בשנים 1808 - 1867 . אברהם מאפו נולד בליטא . אביו היה מלמד והתפרנס בדחק . בילדותו למד מאפו ב " חדר " ונודע כעלוי . בגיל שמונה - עשרה הוא נשא לאשה בת של חסיד , ובהשפעת חותנו התחיל לשקד על למודי הקבלה , וכעבר זמן - מה הצטרף בהתלהבות לחסידות . הוא התקרב אל רבי אליהו קלישר , רבה של סלובודקה עיר הלדתו . קלישר נתן לו ספר תהלים עם תרגום ללטינית , ובעזרת ספר זה למד מאפו את השפה העתיקה . בגיל עשרים הוא שמש מורה בכפר ושם העמיק את ידיעותיו בלטינית בעזרת הכמר המקומי . אחרי כן הוא למד גרמנית , צרפתית ורוסית , ועד מהרה היה ל " משכיל " והתרחק מן החסידות . בשנת 1848 התמנה מאפו למורה בבית - הספר הממשלתי לנערים בוילנה , ובמשרה זו כהן עד סוף ימיו . רומנים בעברית מקראית בשנת 1853 פרסם אברהם מאפו את הרומן " אהבת ציון " . עשרים שנה הוא שקד על לטושו של הספר , וכדי להוציאו לאור השקיע בו את כל חסכונותיו וגם כסף שלוה מאחיו . הספר , המגולל את ספור אהבתם של אמנון ותמר , צאצאיו של דוד המלך , על רקע תקופת הנביא ישעיהו וחזקיהו מלך יהודה , עורר הדים רבים בקרב קוראי העברית באותה תקופה . מאפו משחזר בספרו בכשרון את החיים בארץ - ישראל בימי בית - המקדש הראשון , ומתרפק באהבה על העבר המזהיר של עמו . הספר כתוב בלשון התנ"ך וספוג באוירתו . הוא תרגם לשפות רבות . ספרו השני של מאפו , " עיט צבוע " , מתאר את חיי היהודים בימיו . הוא מספר על מלחמותיהם של המשכילים בקנאים הדתיים ובצבועים . ספרו השלישי , " אשמת שומרון " , עוסק בחכוכים בין ירושלים לשומרון , כלומר בין הממלכות יהודה וישראל , בימי אחז מלך יהודה , ופקח בן רמליהו והושע בן אלה מלכי ישראל . מאפו כתב גם רומן על תקופתו של משיח השקר שהתאסלם שבתי צבי , אך כתב - היד השמד בידי מתנגדיו . רק קטע ממנו , שנמצא בעזבונו של הסופר , נדפס בשם " חוזה חזיונות " . מאפו חבר גם שני ספרי למוד לעברית , " חנך לנער - לילדי ישורון ראשית שפת עבר בדרך לא שערוה אמנים עד כה"ו " אמון פדגוג כשמו כן הוא , אמן ופדגוג לנער עברי ללמדו שפת עבר צרופה " . השכלה חסידות עברית , ספרות קבלה רומן מארג מזון המנח מארג מזון , או שרשרת מזון , מתאר מערכת יחסים בין אורגניזמים ( יצורים חיים ) שונים , הקשורה לאפן התזונה שלהם . האורגניזמים נחלקים ליצרנים , צרכנים ומפרקים . יצרני המזון הם צמחים - גדולים , קטנים או זעירים כדגמת אצות פלנקטון . הצמחים מבצעים פוטוסינתזה ומיצרים חמר אורגני ( כלומר תרכובות פחמן שונות ) מחמר לא - הדובים הם צרכנים אוכלי - כול , ומזונם רובו או כולו צמחי . בגלל מידותיהם הגדולות הם זקוקים לשטח מחיה גדול לסיפוק מזונם , וזו כנראה הסיבה שהם חיים בבדידות , בתמונה - דוב גריזלי אוכל דג .

السابق  |  التالي