נספח ג: מונחים ואישים

صفحة: 147

ערבי הראשון . בשנת 922 עבר לבבל והתמנה לראש ישיבת סורא . עמד במרכז ההנהגה של היהודים בארצות האיסלם . היה מעורב במאבקים רבים עם הקראים , עם ההנהגה הפוליטית של יהודי בבל ועם מנהיגי יהודי ארץ ישראל . יצירתו של רס"ג הקיפה נושאים רבים : פרשנות ותרגום המקרא , הלכה ( חוקים ודינים , ( בלשנות ודקדוק עברי , פיוט ועוד . עסק בפילוסופיה והושפע מהפילוסופיה הערבית והיוונית . נחשב לאבי פרשנות המקרא הבלשנית המבוססת על חקר הלשון , והיה ראשון פרשני המקרא בערבית : הוא תרגם את המקרא לערבית , וצירף לתרגומו פירוש שעד היום נפוץ בקרב יוצאי תימן . רש"י , רבי שלמה יצחקי - ( 1105-1040 ) מגדולי הפרשנים של המקרא והתלמוד . נולד בצרפת והיה דמות מרכזית בתרבות יהודי אשכנז ( גרמניה וצרפת . ( בפרשנותו למקרא השתמש פעמים רבות במדרשים שחיברו חז " ל בארץ ישראל מאות שנים לפניו , ופירושו כולל עיסוק נרחב בלשון העברית . רש " י הקים בטרואה ( טרויס ) ישיבה ובה עסקו בלימוד התלמוד ובלימוד המקרא ובפרשנותו . הוא עודד את תלמידיו לחשיבה עצמאית ולביקורת , והדגיש את חיפוש האמת . הוא היה מוכן לקבל ביקורת ואף להודות בשגיאות , וכך מוצאים בדבריו ביטויים rnn 'וטועה הייתי ' , ' ושניתי ; ' איני יודע מה פירושו ' או 'לא ידעתי . ' את פירוש רש"י לתורה הדפיסו כשנת 370 , 1475 שנה לאחר מותו של רש " י . זה היה הספר הראשון שהודפס בעברית . הדפיסו את הספר בגופן שנקרא 'כתב רש"י ' - למרות שרש " י עצמו לא הכיר כתב זה . צאצאיו של רש"י עסקו גם בפרשנות המקרא והתלמוד . בין צאצאיו בולטים נכדיו - הרשב " ם ( רבי שמואל בן מאיר ) ורבנו יעקב תם , וכן נינו - רבי יצחק הזקן , מבעלי התוספות . * שאלה רטורית - שאלה שמציגים לא כדי לקבל תשובה אלא כדי להדגיש דברים . השואל יודע את התשובה והוא שואל את שאלתו כדי להביא להסכמה של הנשאל עם דבריו . למשל , כשנהג שואל נהג אחר שהתנגש במכוניתו רגע קודם לכן " .- אין לך עיניים " ? ברור שהוא יודע שלנהג השני יש עיניים . הוא שואל את השאלה רק כדי לחזק את השערתו שהנהג הפוגע אינו מתרכז בנהיגתו . '* שיבת ציון' - תנועת עלייה של יהודים מבבל לארץ ישראל בשנת 538 לפני הספירה , בעקבות הצהרת כורש מלך פרס . בשנת 586 לפני הספירה , לאחר חורבן המקדש , גלו רוב תושבי יהודה לבבל . שיבתם של הגולים לארץ ישראל נקראת 'שיבת ציון . ' שבי ציון הקימו את בית המקדש השני . הדים לתקופה זאת נמצאים בספרים עזרא , נחמיה , חגי וזכריה , וכן בחלק השני של ספר ישעיהו . שלו , מאיר - סופר וסאטיריקן ישראלי העוסק רבות בנושאים מקראיים . נולד ב1948- וגדל בנהלל ובירושלים . בין ספריו הידועים ' ; רומן רוסי , ' ' עשיר 'כימים אחדים' ויבביתו במדבר , ' , * שפינוזה , ברוך ( בנדיקטוס - ( 1677-1632 ) , ( מגדולי הפילוסופים של העת החדשה והוגה דעות מקורי ונועז . נולד באמסטרדם שבהולנד למשפחה יהודית שהיגרה מפורטוגל . בפורטוגל נאלצה המשפחה לשמור על אורח חיים יהודי בסתר . כשהתבגר התרחק שפינוזה מאורח החיים היהודי המסורתי ויצר שיטה פילוסופית שנוגדת את עיקרי הדתות הגדולות . הוא נודה על ידי הקהילה היהודית אשר הכריזה עליו חרם ( בשנת , ( 1656 ובמשך הזמן הוקיעה אותו גם הכנסייה הנוצרית . שפינוזה השתכר למחייתו מליטוש עדשות והמשיך לעסוק בפילוסופיה בצנעה . הוא התכתב עם פילוסופים חשובים שפעלו בימיו . רוב חיבוריו פורסמו לאחר מותו . * תאמת - אלת מי התהום המלוחים הבבלית . על תיאמת בהרחבה קראו בעמ י . 22-20 * תהילים , ספר - אחד מספרי הכתובים בתנ " ך . הספר כולל 150 מזמורים , חלקם אישיים וחלקם לאומיים . המסורת מייחסת את חיבור המזמורים לדוד המלך , אולם נראה שהמזמורים חוברו בידי מחברים שונים בתקופות שונות . תנא , ספרות התנאים - התנאים היו חכמי האגדה וההלכה , שעסקו בתורה שבעל-פה ויצרו את המשנה . הם פעלו בעיקר בארץ ישראל , מסוף ימי הבית השני ועד למאה השלישית לספירה . הם יצרו , בין השאר , את המשנה ואת מדרשי ההלכה . המילה 'תנאים ' באה מן הפועל הארמי 'תנא , ' שפירושו : שנה , שינן , למד . דברי התנאים מופיעים גם במשנה וגם בתלמודים , וכן בספרי המדרשים . המשנה היא אסופה של דברי הלכה ( דיון בחוקים בדינים ובמצוות ) ושל דברי אגדה ומוסר . מידע זה עבר בתחילה בעל-פה , אבל כאשר התרבו מאוד דברי התורה שבעל-פה והיה חשש שישכחו אותם - החלו להעלות אותם על הכתב . חלקים מן המשנה נערכו כנראה במהלך המאה ה2- לספירה . העריכה הסופית של המשנה נעשתה בידי רבי יהודה הנשיא ( המכונה גם 'רבי ' ו ' רבנו הקדוש , (' שפעל בסוף המאה ה2- ובתחילת המאה ה3- לספירה . במשנה שישה סדרים ( חלקים : ( זרעים , מועד , נשים , נזיקין , קודשים וטהרות . כל סדר נחלק למסכתות ; כל מסכת נחלקת לפרקים ! כל פרק - לסעיפים ; וכל סעיף נקרא 'משנה . ' תעודות תל אל-עמארנה - תל אל-עמארנה היה בירתו של פרעה אמנחותפ הרביעי , המכונה אחינאתון , בשנים 1362-1345 לפני הספירה . העיר נבנתה והוקדשה לפולחן האל החדש אתון , אל השמש . היא נבנתה תוך שנתיים וננטשה בבת אחת , עם מות המלך , והתעודות שנמצאו בה שייכות לפרק הזמן המוגבל והמסוים של קיומה . ב1887- התגלו מאות לוחות חומר בכתב היתדות האכדי . עד כה נמצאו 379 מכתבים - בהם כ20- תעודות ספרותיות , והשאר התכתבויות : 44 מכתבים בין מצרים והאימפריות העתיקות האחרות - בבל , מיתני , חת ועוד . תעודות אל-עמארנה תורמות רבות לידע על תולדות ארץ כנען במאה ה14- לפני הספירה , ולמבנה המינהלי , המשפטי והדמוגרפי של הארץ . תעודות אל-עמארנה הן גם מקור ראשון במעלה להבנת חיי הדת והתרבות ולחקר הלשון של התקופה בכנען ובשכנותיה . ניכרות בהן השפעות הדדיות של העמים השונים בכל תחומי החיים . ' * תרגום אונקלוס' - תרגום של חמשת חומשי התורה לארמית . אין בידינו מידע חד-משמעי באשר לזהותו של בעל התרגום ולתקופה המדויקת שבה פעל . חוקרים מעריכים שהתרגום הוא מן המאה החמישית לספירה . על-פי האגדה היה אונקלוס בן אחיו של קיסר רומא , והוא התגייר - ולפי המסורת , אונקלוס הגר הוא שתרגם את התורה לארמית . תרגום אונקלוס הוא תרגום מדויק מאוד של המקור . המתרגם סטה מן המקור רק כאשר הייתה לו סיבה מיוחדת לכך . למשל , כאשר המקרא מייחס לאל תכונות של בן-אדם . תרגום אונקלוס קיבל תוקף מיוחד בכל קהילות ישראל . ' תרגום יונתן' - תרגום של כמה מספרי המקרא לארמית . המסורת ייחסה את התרגום הזה ליונתן בן עוזיאל , מראשוני התנאים . חוקרי תרגום סבורים שהתרגום חובר מאות שנים מאוחר יותר , כנראה במאה השלישית לספירה . התרגום צמוד בדרך כלל לטקסט המקראי , אולם לעתים הוא מרחיב אותו על סמך ספרות המדרשים . ' * תרגום השבעים' - תרגום של המקרא ליוונית - התרגום הקדום ביותר של המקרא לשפה זרה , המצוי בידינו . כפי הנראה נעשה רובו של התרגום באלכסנדריה שבמצרים במאה ה3- לפני הספירה . על פי מסורות המובאות בספרות התלמוד ובספרים החיצוניים , הזמין את התרגום תלמי ( פילדלפוס ) המלך , ו70- חכמים יהודים טרחו עליו . ' תרגום השבעים' שימש מקור לתרגומים אחרים של המקרא . תרגום it היה מקובל על אבות הכנסייה הנוצרית .

السابق  |  التالي