|
|
صفحة: 61
61 לצמוח עם המוח למוחרת שִֵׁיגֵר המלך רצים להודיע בכל המדינה כי מעתה מצוּוים כל בעלי החנויות לסגור את חנויותיהם . בני העם תמהו על רוח השטות שנכנסה במלך . רבים קיללו את המלך וכולם התהלכו בְּטֵלִים מעבודה, אבל להפר את צו המלך לא העזו . ובערב שוב התחפש המלך בבגדי אדם פשוט, ושב אל ביתו של הסנדלר . נראה, אמר המלך בליבו, אם ישמח הסנדלר גם הערב ! כשנכנס לבית הופתע בראותו כי הסנדלר ומשפחתו אוכלים ושותים וליבו של הסנדלר טוב עליו, כאילו לא קרה דבר . "רואה אני שאתה נוהג כִּתְמוֹל שלשום,” אמר המלך, "מניין הכסף ? ואולי עברת על פקודת המלך ? ! ” "אָרוּר המלך,” קרא הסנדלר, "בגללו כמעט נשארנו בלי מזון . אך מה לעשות ? יצאתי לרחוב, לזה שאבתי מים, לזה חטבתי עצים, עד שצברתי פרוטה לפרוטה, והינה שוב יש ארוחה על השולחן והבית מלא שמחה . " ישב המלך שעה קלה בבית הסנדלר והלך לו . למוחרת בא לבית הסנדלר שליח מטעם המלך, ופקד עליו לבוא לארמון . שם נצטווה הסנדלר לחגור חרב פלדה כבדה ולעמוד על המשמר בשער הארמון כל שעות היום . "זאת ועוד," אמרו אנשי החצר לסנדלר, "עליך לשמור את חרבך מכל משמר ! " עמד הסנדלר המסכן בשער הארמון מבוקר עד ערב, ורק אז חזר לביתו . לקח לידו מקל, החל לְחַטֵב ולְהַקְצִיעַ אותו, חידד את קצהו וגילֵף יפה את ראשו, עד שהייתה בידו חרב – חרב עץ . חגר הסנדלר את חרב העץ, ואת חרב הפלדה הכבדה שקיבל בארמון המלך מכר לשכנו . בכסף קנה לחם ויין ובשר בשפע . המלך המחופש שב וביקר בבית הסנדלר גם בערב הזה, ובעל הבית הזמינו אל השולחן . בפה מלא צחוק סיפר הסנדלר לידידו החדש – הלוא הוא המלך המחופש – כיצד השיג את המצרכים לארוחה, ואף הראה לו את חרב העץ . כל המסוּבִּים הריעו בצחוק גדול, ורק המלך הֶחְרִישֵׁ . אחרי הסעודה קם המלך ושב לארמונו . 30 35 40 45 50 55
|
|