|
|
صفحة: 162
162 הדרך אל החיים שאנו באמת מייחלים להם . כשאנחנו מחליטים שלא נפחד יותר מהפחד, אנחנו בוחרים בגדילה ובהתפתחות, וחיים את החיים שרצינו, ולא חיים חלופיים שהפחד שולט בהם . כפי שכתבה הסופרת האמריקנית, ילידת צרפת, אנאיס נין : "החיים מתכווצים או מתרחבים ביחס לאומץ של האדם" . טקסט 3 להילחם או לברוח ? טל פישר | מכון דוידסון לחינוך מדעי , 5 בדצמבר 2022 פס' 1 דמיינו שאתם חוצים את הכביש ( במעבר חצייה, כמובן ) בדרך לבקר חבר . פתאום אתם שומעים חריקת בלמים ורואים מכונית מתקרבת אליכם במהירות, ולא נראה שתצליחו לזוז לפני שהיא תפגע בכם . גופכם נדרך, חושיכם מתחדדים, ובפרץ של אנרגייה אתם מספיקים לזנק הצידה ולהתחמק רגע לפני שהמכונית מגיעה . ניצלתם ! אתם עדיין בחתיכה אחת, אבל נוטפים זיעה קרה ורועדים כעלה נידף ברוח . רק אז אתם מתחילים לתהות מה קרה, בעוד ליבכם עדיין פועם בפראות . פס' 2 התגובה שזה עתה חוויתם נקראת 'הילחם או ברח' ( Fight or Flight ) , ויש לה תפקיד עתיק יומין חשוב בהתגוננות מפני סכנה גדולה שדורשת תגובה מיידית . התגובה יכולה להיות עימות ( לחימה ) או הימנעות ( בריחה ) . המנגנון קיים אצל יצורים רבים ומגוונים ומופעל בתגובה לסכנה, כמו מפגש עם חיה טורפת . פס' 3 כדי שנוכל להגיב לסכנה תחילה עלינו לזהות אותה . האזור במוח שנקרא 'אמיגדלה' מזהה את האיום, ויש לו תפקיד חשוב בעיבוד וביצירת רגשות, בפרט פחד . בעת סכנה האמיגדלה שולחת אות בהול לחלק אחר במוח 'היפותלמוס' . ההיפותלמוס משמש מעין מרכז בקרה שמווסת את פעילות הגוף כדי לשמור על מצב פיזיולוגי יציב וקבוע יחסית . פס' 4 ההיפותלמוס מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית . המערכת הזו גורמת לגוף להגיב בדריכות : הלב פועם מהר יותר, הנשימה מואצת, האישונים מתרחבים והשרירים מקבלים יותר חמצן . במקביל משתחררים הורמונים, כמו אדרנלין וקורטיזול, שמספקים אנרגייה מהירה על ידי שחרור סוכר לדם . מערכות שלא דרושות באותו רגע, כמו מערכת העיכול, נחלשות זמנית . פס' 5 לאחר שהסכנה חולפת המערכת הפרסימפתטית נכנסת לפעולה ועוזרת לגוף לחזור למצב רגוע ומאוזן . אם נדמה את הגוף כולו למכונית, פעילותן המשלימה של שתי המערכות משולה לדוושת ההאצה ולבלמים : הפעלתן לסירוגין מאפשרת לנו להגיב לסכנה, וגם להירגע לאחר שהתמודדנו איתה .
|
|